מקורות המעיין
"לא כל מה שחלף איננו"

דף הנצחה

שרה קרול - פנים
שרה קרול (ווילדר)

נולדה באנגליה ב 6 בינואר 1922 ונפטרה במעיין ברוך ב 9 בינואר 2008. הייתה נשואה לשלמה קרול. ילדיה אילנה וציקי.

שרה נולדה בעיר לידס שבצפון אנגליה. הוריה, טובה וצבי, הגיעו לאנגליה מפולניה, וגידלו שלושה ילדים: האח הבכור לזלי, שרה, והאח הצעיר אריה.

בהיותה בת שש מת אביה, ואמה גידלה אותה ואת אחיה לבד.

שרה למדה בבית ספר יסודי שהיה יהודי, אך בתיכון למדה בבית ספר נוצרי, ובערב הלכה ללמוד ב"חדר", כשרוב התלמידים היו בנים, ורק בנות מעטות. כשהייתה בתיכון, לימדה עברית ילדים קטנים שלמדו ב"חדר", כדי לעזור למשפחה בקניית בגדים. את לימודי התיכון מימנו שרה ואחיה בעזרת מלגות.

אמה, טובה, ניהלה בית כשר, בו הדליקו נרות בשבת ובחג, והלכו לבית הכנסת כמו רוב היהודים באנגליה, ביום כיפור ובראש השנה.

בבית, האוכל היה אוכל יהודי ממזרח אירופה. האם כמעט ולא בישלה אוכל אנגלי. כשהיו מחוץ לבית, הילדים היו אוכלים דג וצ'יפס, Fish and chips , שהוא סמל של המטבח האנגלי ברחוב.

בבית הספר היסודי, המשחק הקבוצתי העיקרי לבנות היה כדור-רשת, Netball, שדומה לכדורסל ועד היום מאד פופולרי באנגליה. בתיכון, נוסף למשחק זה, שיחקו גם טניס ומשחקי רחוב כמו קריקט, קפיצה על חבל, קפיצה לגובה ותופסת.

שרה עברה את מלחמת העולם השנייה באנגליה, כי שני אחיה היו חיילים בצבא הבריטי. אחד היה טייס, ואחד צנחן. היא עבדה כפקידה בבית חרושת לקטרים.

שרה עלתה לארץ בגיל 26, אחרי שגמרה שנתיים וחצי של הכשרה חקלאית בחווה בדרום אנגליה. שם למדו לחיות כמו בקיבוץ, כשהכל משותף ועובדים קשה מאד.
העלייה שלה הייתה בלתי לגאלית, בתקופה שבה האנגלים שלטו בארץ ולא נתנו ליהודים לעלות. כשהגיע התור של שרה וביקשו ממנה לעלות ארצה, סיפרה למשפחה שהיא יוצאת לחופש בצרפת יחד עם חבר. היא וחבריה הגיעו עד מרסיי עם הדרכונים שלהם, ובמחנה המעפילים במרסיי שינו את דרכוניהם, וכך עלו ארצה באנייה "טרנסילבניה", שהייתה מלאה בניצולי השואה.
בדרכונה נכתב שמותר לה להיות בפלשתינה (ארץ ישראל) רק שלושה חודשים. שרה סיפרה שהיא נוסעת לבקר את אחיה החולה בקיבוץ עין השופט. כשהגיעו לחיפה, קיבלו אותם חיילים ופקידים בריטיים ששאלו הרבה שאלות, ורק כשנפגשו כבר עם אנשי הסוכנות היהודית, הם סיפרו את האמת, וקיבלו מהם תעודות זהות מזוייפות.
השנה הייתה 1948, ומלחמת השחרור הייתה בעיצומה, לכן הדרכים לגליל היו סגורות, והם נשארו בחיפה שבועיים, והתגוררו במלון "שולמית".
כשקיבלו רשות, נסעו לכיוון קיבוץ כפר בלום, אך נעצרו בטבריה. הם שהו בקיבוץ אפיקים יומיים, ומשם בליווי אנשי הפלמ"ח באוטובוסים משוריינים, כשהנשים מסתירות נשק בבגדים, הם הגיעו בשלום לכפר בלום. את מלחמת השחרור עברה בקיבוץ כפר בלום, שהיה מנותק מכל הארץ. את יתר מלחמות ישראל עברה במעיין ברוך.

שרה עברה למעיין ברוך כשהכירה את שלמה קרול.
הם התחתנו בראש פינה, בטקס מיוחד במינו, עליו סיפרה שרה בהומור האופייני לה

שרה ושלמה לפני החתונהסיפור החתונה של שלמה ושרה קרול
שרה ושלמה גידלו שני ילדים, את אילנה ואת ציקי (צבי).
במשך חייה עבדה שרה בבתי הילדים, במטבח, במחסן הבגדים ובמפעל "מתכת מעיין".
שרה, שנקראה בפינו שרהל'ה, הייתה אהודה מאד בקהילה הקיבוצית. היה לה חוש הומור שנון, והיא השכילה לבטא בעזרתו את עמדותיה ותפיסותיה על החברה הקיבוצית ובכלל.
שרה נפטרה בגיל 86 , לאחר שבריאותה התדרדרה.

יהי זכרה ברוך.

נכתב על ידי נכדיה בעבודת "שורשים"

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן