שרה לשד ז"ל

ממיסדות הקיבוץ

שרה לשד (לבית ביק) נולדה בעשירי בנובמבר 1929 בגרמניה.

הייתה נשואה לפריץ לשד. ילדיה הם עליזה בראב, בני לשד ועמרם לשד. נכדיה: רונה, עידו, אור, סיון, איתי, נועה, מיה ואורי, וניניה קאי ולביא.

נפטרה ב-26 בפברואר 2012 בבית האבות "בית בפרדס" בהוד השרון, בגיל 83.

שרה נולדה בגרמניה להוריה רחל ובנימין ביק. אביה נפטר בצעירותה, והיא עברה לחיות בדרום אפריקה, בעיר הגדולה יוהנסבורג.  שם הצטרפה לתנועת הנוער "ציונים סוציאליסטים" ועלתה לארץ ב-1948 .

לאחר עלייתה ארצה, הגיעה למעין ברוך. כאן הכירה את פריץ, גם הוא יליד גרמניה שהגיע לארץ מסין. שרה ופריץ נישאו ב-5 במאי 1950 ונולדו להם שלושה ילדים: הבת הבכורה עליזה, אחריה בנימין (בני), ובן הזקונים עמרם.

במשך השנים, עבדה שרה בענפים שונים, ביניהם בדיר, בגן הירק, במכבסה, במטבח ובמחסן הבגדים. הענף האחרון בו עבדה במסירות והקפדה היה המפעל "מתכת מעיין".

בשנת 1981 נפטר פריץ, בעלה.

שרה אהבה מאד מוסיקה. היא נטלה חלק בחוגי מוסיקה באיזור, ובשנת 1988 הגשימה חלום ונסעה מידי שבוע לבית התפוצות בתל אביב, שם השתתפה בלימודי מוסיקה. היא התעניינה במוסיקה קלסית, וגם במוסיקה מודרנית, בשירי ה"חיפושיות" ואפילו בלהקת "משינה". על כך כתבה "יש כאלה שטוענים שהזיקנה היא כמו ילדות שנייה, אז חזרתי לבית הספר כתלמידה, קודם כל לאהבתי הראשונה, למוסיקה. למדתי מוסיקה קלסית וגם מוסיקה מודרנית. נחשו מה מצא חן בעיני יותר?"

בשנת 1989 הגשימה חלום נוסף, ויצאה ללימודי עברית באולפן עקיבא שבנתניה, וגם למדה בקורס מחשבים במכללת תל-חי. את חוויותיה תיארה כך: "יצאתי לאולפן עקיבא לכיתה של מבוגרים, אלטע זאכען. כולם לפחות עשר שנים בארץ. למדתי מספיק כדי לכתוב לעלונים, ומייק ושות' עדיין מתקנים לי שגיאות כתיב. עכשיו אני עולה כיתה, יוצאת ללמוד במכללת תל חי קצת מחשבים, כי כל החבר'ה שלי עוסקים בזה, וכדאי לנסות להבין מה הם עושים".

לשרה הייתה נפש פנימית עדינה, שחברי הקיבוץ לא באמת הכירו. מראות יפים של הקיבוץ, של הגליל ושל כל מה שדיבר אליה, הנציחה במצלמתה. כשכרתו עץ אורן גדול ליד ביתה, כתבה על כך: "יש כאלה הרוקדים משמחה. אני טובעת בדמעות".

כשהחלו תהליכי השינוי וההפרטה בקיבוץ היה קשה לשרה לשאת את המחשבה על כך, והיא ביטאה זאת בהומור ציני במקצת: "כולם יודעים שאנחנו הקיבוץ הגדול, המשגשג גם חברתית וגם כלכלית, וגם שיוויוני ומשמש דוגמה לכולם. ברפת כל פרה אלופה, גם סטייקים מעולים. בלול כל עוף בעל שש פולקאות גדולות בלי נוצות. בתעשייה צוות גדול המוציא משלוחים לכל קצווי תבל. ממש גן עדן מושלם" אז למה לשנות? והוסיפה שאלה נוקבת: "איפה האלוהים האחד והיחידי שיפתור את כל הבעיות וירפא את כל המכאובים של כולם?".

עוד בחייה החליטה שרה שלאחר מותה, גופה ייתרם למדע. על כך כתבה לאה במספד: "כשאנחנו ממשיכים לחיות בלבבות שאנחנו משאירים מאחורינו, פירוש הדבר שאיננו מתים. ואת הרי הענקת את גופתך למדע – תרומה אנושית גדולה לשיפור החיים של הנשארים על פני האדמה. על כך כולנו מרכינים ראש ואומרים לך תודה! תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. תמיד נזכרך יחד עם פריץ, על מרפסת ביתכם יושבים ומשחקים שח מט ומשחקי חשיבה אחרים"

דברי פרידה של עליזה

דברי פרידה של עמרם

יהי זכרה ברוך.

מבוסס על דברים לזיכרה שכתבה לאה ג'רסי
התחבר אל האתר
דילוג לתוכן