שלמה קרול ז"ל

 ממייסדי הקיבוץ

שלמה קרול נולד בדרום אפריקה ב-20 ביוני 1922 .

היה נשוי לשרה קרול ז"ל. ילדיהם הם אילנה דנציגר וציקי (צבי) קרול.

שלמה נפטר במעיין ברוך ב-25 בינואר 2008 בגיל 85 .

שלמה נולד וגדל בדרום אפריקה, בעיר יוהנסבורג. הוא למד בבית ספר ממשלתי חילוני, שרוב התלמידים בו היו נוצרים, וגם התלמידים היהודים למדו את הברית החדשה. לאחר הלימודים הרגילים הוא הלך ל"חדר" כדי ללמוד עברית ותורה. בגיל צעיר החל לעבוד בחופשות במוסך של אביו. בגיל ארבע-עשרה נפטר אביו, והוא עזב את הלימודים הסדירים. שלמה החל לעבוד כפקיד בבית חרושת לחמוצים שהיה שייך לדודו. הוא רצה לרכוש מקצוע, ולכן למד ועבד בקונדיטוריה, בה קיבל שכר ולמד בחינם, לאחר שהתחייב להישאר ולעבוד חמש שנים תמונה "שלמה עם עוגת חתונה". לאחר העבודה המשיך את לימודיו בתיכון ערב.

בית המשפחה לא היה דתי, אבל בחגים הלכו לבית כנסת. בבית אכלו מאכלים של יהודי רוסיה וגם מאכלים דרום אפריקאים.

בגיל 12 הצטרף שלמה לתנועת הנוער הציונית "הבונים", ובגיל 20 – לתנועת "הציונים הסוציאליסטים" שנקראת היום "דרור". שלמה התעניין מאד בציונות וסוציאליזם.

שלמה עלה לארץ בעליה בלתי ליגלית כשהאנגלים היו בארץ ולא נתנו להיכנס אליה. הוא עלה עם קבוצה קטנה של חברי התנועה הציונית. הקבוצה טיילה באנגליה ובצרפת, כדי שיהיו בדרכונים שלהם ויזות של תיירים. אחרי הטיול שהו במחנה מעפילים בדרום צרפת תמונה "שלמה במחנה מעפילים" וכעבור כחודש הפליגו לחיפה עם תעודות זהות מזוייפות, ומשם ישר לקיבוצים שונים. שלמה נסע לקיבוץ מעיין ברוך.

במלחמת העולם השנייה שלמה היה עדיין בדרום אפריקה, ומאחר שלמד מקצוע, לא גוייס לצבא, אבל בערבים ובסופי שבוע התאמן בחיל קשר. לארץ הגיע לפני מלחמת השחרור אך היה שייך להגנה ולמד בסתר שימוש בנשק. הוא צורף לכיתת סיירים שהגנה על החברים בעבודה, בדרכים ובשאיבת מים מהחצבני. על פעילות זו סיפר שלמה לנכדיו: "פעם אחת הערבים ארבו לחברי הקיבוץ ליד החצבני, והיה קרב קטן בלי נפגעים. האנגלים הגיעו למקום עם נגמ"שים והפסיקו את הקרב". במלחמת השחרור שלמה היה בקיבוץ ושם החברים עבדו בחקלאות בבוקר, ובלילה עשו תצפיות ושמירות על הגבעות מסביב לקיבוץ.

על כך סיפר שלמה לנכדיו את הסיפור הבא: "יום אחד, כשכבר הייתי בקיבוץ, שלחו אותי לבנות עמדות. חופרים קצת באדמה, שמים מסביב סלעים, ועל הסלעים שמים אדמה. המא"ז אמר לנו: אסור לאף אדם לדעת מה אתם עושים כאן. באותו יום באה משלחת מכובדת ממייסדי הבונים דרום אפריקה, נורמן לוריא וחבריו, והוא שואל: מה אתם עושים? אז אחד האמריקאים שבא עם הספינות למעיין ברוך אמר: אנחנו מכינים גינת סלעים.

ראש המשלחת אמר: זה מה שיש לכם לעשות בקיבוץ – גינת סלעים? זה כל מה שיש לכם לעשות?"

שלמה ושרה נפגשו בקיבוץ כפר בלום ושלמה לקח את שרה לקיבוץ שלו שם התחתנו והקימו את משפחתם. תמונה "שרה ושלמה לפני החתונה"

בקיבוץ, שלמה עבד תחילה כאופה, ואחרי שהמאפייה נשרפה, הקים את  המכוורת ועבד בה שנים רבות, עד שהקיבוץ החליט שהמכוורת אינה ריווחית. כשחברים ממעיין ברוך החלו לעבוד במפעל הנעליים בדפנה, שלמה ושרה היו ביניהם, וכשהקימו את מפעל מתכת מעין בקיבוץ, שניהם עברו לעבוד בו והתמידו בעבודתם עד השנים האחרונות.. לימד קרמיקה את חברי וילדי הקיבוץ, היה אמן בקישוט עוגות לחתונות ולכל חתונה הכין עוגה אחרת, עם קישוטים שהתאימו לזוג שהתחתן.

שלמה אהב לצלם, והירבה להנציח במצלמתו אירועים שונים מחיי הקיבוץ. במסיבות פורים היה משקיע באופן מיוחד בתחפושות יוצאות דופן, שהיו זוכות במקום הראשון. היה אדם שקט וצנוע, מאד מסור ונאמן לרעיון הקיבוצי, ואהוד בחברה. בצניעות רבה תרם לאיכות התרבותית בקיבוץ. קישור ל"ברכות ליום הולדת 70"

שלמה נפטר בביתו בגיל 85, שבועיים לאחר מותה של שרה, אשתו. בחייהם ובמותם לא נפרדו.

יהי זיכרו ברוך!

 

קישור להספד של אילנה

קישור להספד של גינה

נכתב על פי עבודת שורשים של נכדיו
התחבר אל האתר
דילוג לתוכן