רלפי (רפאל) בנאי ז"ל

ממייסדי הקיבוץ

רלפי נולד בשלישי ביוני 1928, בארצות הברית.
היה נשוי לחוה בנאי, ואחר כך לג'ודי זיגלמן. ילדיו הם גידי (גדעון) בנאי, ונירה דהן.
נפטר בבית החולים תל השומר, ב-28 בפברואר 1987 , בגיל 58.

רלפי נולד בארצות הברית, להוריו מרדכי וחוה באומן. הוריו היגרו ממזרח אירופה. הוא היה הבן הבכור, ואחיו היחיד, ג'רי, צעיר ממנו בשלוש שנים.

רלפי למד בבית ספר בלוס אנג'לס, ובצעירותו היה חבר בתנועת "הבונים". בגיל 16 בלבד, בתקופת מלחמת העולם השנייה, התגייס לצי הסוחר האמריקאי.
כשנה לפני סוף המלחמה, הצטרף להכשרת "הבונים" בקרים רידג' שבניו ג'רסי . בחווה זו הכשירו יהודים צעירים אמריקאים לחיים שיתופיים וחקלאיים, לקראת עלייתם לישראל. על חוות ההכשרה בקרים רידג' אפשר לקרוא בקישור זה מעולם השפע להגשמה חלוצית .

כעבור כשנה באו להכשרה שליחים של "ההגנה" מישראל, וגייסו חברים לעבוד כאנשי צוות באניות המעפילים שנרכשו בארצות הברית. רלפי התגייס, ועבד באניות אלה כשבעה חודשים. הוא הספיק לקחת חלק בשתי הפלגות. בהפלגה השנייה, נתפסה האנייה על ידי הבריטים, והובלה לנמל חיפה. הפליטים הועברו למחנה המעצר בעתלית, אך רלפי וחבריו לצוות הוברחו על ידי "ההגנה". שמה של האנייה האחרונה בה הפליג הוסב ל"הגנה". את סיפורה המלא של אניית המעפילים "הגנה" אפשר לקרוא בקישור זה אניית המעפילים "הגנה" .
וגם בזכרונותיו של רלפי המובאים בקישור זה .סיפורו של רלפי על ההעפלה . רלפי, לפני שעזב את האנייה, הספיק לקחת עימו כמזכרת את שעון האנייה

בארץ הצטרף לחבריו שכבר היו בהכשרת כפר גלעדי, יחד עם קבוצת ה"חלוצים חיילים", והיה ממייסדי מעיין ברוך. רלפי וחוה נישאו בקיבוץ לאחר הקמתו.

במשך השנים בקיבוץ, עבד רלפי כנהג, ניהל את החשמליה והיה רכז קניות. תפקיד רכז הקניות, שהיה קיים פעם בקיבוץ, היה לקבל מכל החברים, בעלי התפקידים ורכזי הענפים רשימות של פריטים שנדרשו להם, ופעם בשבוע לנסוע לקריית שמונה או עד לחיפה, לרכוש את הפריטים ולהביאם לקיבוץ. רלפי היה ידוע בדייקנותו והקפדתו להשיג לכל חבר את הנדרש במהירות ויעילות ככל הניתן.

בשנת 1966 יצא רלפי, במסגרת תפקידו, לבדוק את מכון המים שהיה בשטחי המטעים בקרבת החצבאני. באותה תקופה התרחשו אירועים רבים שבהם חדרו מחבלים מסוריה או מלבנון ליישובי הספר, וביצעו פיגועי טרור. הדרך למטעים הייתה דרך עפר, ובלילה הקודם הוטמן בה מוקש על ידי מחבלים שבאו מעבר לגבול. לרוע המזל, רלפי עלה עם הטרקטור על המוקש, שהתפוצץ וריסק את רגלו הימנית. בבית החולים נאלצו לכרות את הרגל הפגועה.

לאחר הפציעה, רלפי השתקם בכוח רצון כביר, והתמנה למנהל בית הקירור האזורי (היום ת"ג), תפקיד אותו מילא עד ימיו האחרונים.
חוה ורלפי נפרדו ב-1974, ורלפי התחתן עם ג'ודי.

בזמנו החופשי עסק רלפי בתיקון מכשירי רדיו, טלויזיה ופטפונים עבור כל הקיבוץ, במעבדה הקטנה שהקים בביתו.

ב-1985 היתגלה גידול סרטני בריאותיו, אך רלפי המשיך לעבוד ולתפקד ככל שעמדו לו כוחותיו.

כשהמחלה התעצמה, אושפז בבית החולים תל השומר, ושם נפטר.

בשלושים למותו, ספדה לו ג'ודי במילים אלה:
יש שיר שאומר "I did it my way" , "עשיתי זאת בדרכי שלי".
מאד אהבת את השיר הזה. הוא התאים לך מאד.
היית אינדיבידואליסט.
ביומן שכתבת בבית החולים, כשנודע לך שימיך ספורים, כתבת "אני ריאליסט". כך היית וכך התנהגת כשהכנת את כולם – את המשפחה, את החברים ואת צוות בית הקירור. רצית להספיק הרבה, ובכוח הרצון האדיר שלך, הצלחת.
בלילות, כשלא יכולת כבר לישון, אפילו תיקנת את כל דברי החשמל בחדר, להשאיר הכל מסודר, כמו כל דבר שעשית בחייך. היית אומר, שהדבר הכי קטן צריך להיעשות ביסודיות.
לא יכולת לדעת עד כמה אנחנו מתגעגעים אליך, וכמה אתה חסר לנו.
נזכור את כוחך, ולזכרך נשתדל להיות גם חזקים.

יהי זכרו ברוך!

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן