רות הוברמן לבית שוורץ ז"ל


נולדה ב – 13 בפברואר 1944.

הייתה נשואה ליהודה הוברמן, וילדיהם הם אורי, מאיה, דן.

נפטרה ב – 6 ביולי 2011 בכפר סבא והובאה למנוחה במעין ברוך.

רותי נולדה ב 13.2.1944 בחיפה, לאלזה ופריץ שוורץ, הוריה ילידי גרמניה אשר נפגשו בארץ ישראל.
היא הבת הבכורה מבין שתיים, שמה של אחותה הצעירה חנה הבר, ואליה היתה מאד קשורה. רותי, אשר נולדה בחיפה, היתה צברית לכל דבר, למרות שהבית התנהל במיטב המסורת הגרמנית, כך שההשפעה היקית הייתה טבועה בה.

המשפחה חיה בחיפה ועברה בעקבות האב פריץ לתל אביב כעבור מספר שנים בודדות. פריץ עבד בחברת אגד. הוא ניגן על צ'לו וכינור, דיבר מספר שפות, היה אהוב על כולם והיה ג'נטלמן אמיתי. כשרותי היתה בת  שבע בלבד נפטר פריץ מדום לב באופן פתאומי, כשהוא בן 43 בלבד, משאיר אחריו את אלזה והבנות להתמודד עם חיי היום יום. עבור רותי זה היה אירוע קשה במיוחד והשאיר לה פצע בלב כל ימי חייה.

אלזה (האמא) היתה צריכה להתמודד עם בעיות פרנסה וגידול שתי ילדות צעירות, אך היא אשה חזקה בעלת "עור של פיל", כך שהצליחה להתמודד עם הקשיים והעניקה לילדות את מיטב החינוך וההשכלה. שתיהן סיימו את הלימודים ב"תיכון חדש" בת"א שהצטיין בלימודים ההומניים.

בגיל 18 מתגייסת רותי לצה"ל ומשרתת כפקידה במדור מיון ושם היא פוגשת את יהודה, מי שעתיד להיות בעלה עד יומה האחרון.

ב 8.9.1962 מתחתנת רותי עם יהודה בתל אביב, והם עוברים להתגורר בראשון לציון. רותי שילבה בעבודתה לימודים לתואר ראשון בעבודה סוציאלית ובשנת 1968, לפני תום הלימודים (שאותם השלימה כמה שנים לאחר מכן), הם טסים לארה"ב לעיר שיקגו, שם יהודה נרשם ללימודי מנהל עסקים, ורותי עובדת בקונסוליה ומתחילה לימודים באוניברסיטה לקראת תואר בריפוי בעיסוק. באותו הזמן נולד בשיקגו הבן הבכור אורי והנטל רב.

לאחר סיום הלימודים בשנת 1972, חוזר הזוג הצעיר ומתמקם בראשון לציון.
תוך כדי עבודה רותי משלימה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1974  , כשיהודה משרת במילואים במהלך מלחמת יום כיפור, הוא מקבל אי שם במדבר סיני הודעה בטלפון שדה משובש שרותי ילדה את בתם מיה, ויוצא ל-3 ימי חופשה בלבד.

בשנת 1979 נולד דן בן הזקונים של הזוג ובשנת 1982 חוזרת המשפחה לארה"ב בעקבות עבודתו של יהודה, ומתגוררת בסביבת ניו-יורק. רותי חזרה ללמוד וקיבלה תואר שני בריפוי בעיסוק, ובמקצוע זה היא עסקה עד יום מותה בהצלחה רבה, בעיקר עם אנשים מבוגרים.

לאחר שנתיים עמדה המשפחה בפני החלטה מהותית, האם להישאר בארה"ב או לחזור לארץ. לבסוף הוחלט לחזור, והמשפחה התמקמה בדירה שכורה בכפר סבא. רותי עבדה זמן מה בבית חולים, אך בהמשך מצאה עבודה בעירית כפר סבא כמרפאה בעיסוק, ועבדה עם קשישים בעיר.

לקראת גיל הפנסיה מתחילים הזוג לקחת ברצינות את רעיון הגשמת חלומם הישן לרכוש בית במקום פסטורלי בטבע.
בגלל האהבה לארץ ישראל, לגליל העליון, לנופים, לשקט, ולפינות הקסומות, מחליטים רות ויהודה לרכוש בית בהרחבה של מעין ברוך. שניהם התאהבו באנשים ובאווירה הקסומה אשר מציע המקום.

במשך שנים סבלה רותי ממחלה אוטו-אמיונית חשוכת מרפא, אך בשקט מופתי, בהקפדה על אורח חיים ובעזרת משמעת נוקשה, היא התגברה על רוב תסמיני המחלה. בתחילת שנת 2011 מצבה הבריאותי של רותי החל להידרדר. היא אושפזה כמה פעמים, לתקופות שונות בבי"ח מאיר בכפר סבא, שם הייתה מוקפת במשפחתה, ובעיקר ביהודה, אשר לא מש ממיטתה ימים שלמים.
לבסוף היא נפטרה בשקט האופייני לה, כשמשפחתה מסביב למיטתה, אוחזת בידה.

בחייה בקשה רותי שלא נערוך לה קבורה דתית, והפתרון היה קבורה בקיבוץ חילוני. מעין ברוך עזר למשפחה והכין לה קבר מתחת לעץ אלה מרשים בבית הקברות של מעין ברוך, וערך לה טקס קבורה מאד מכובד, שרותי בודאי היתה מאשרת.

רותי אהבה טבע ותרבות, תמיד חשבה על הזולת לפני שחשבה על עצמה, וידעה ליצור חיבור עם כל אדם ואשה איתם באה במגע. היא הייתה אדם של בוקר, מסודרת להפליא, ולא קבעה שום דבר לפני שפתחה יומן כדי לוודא שאכן היא פנויה באותו היום.
רותי הייתה מוקפת בחברים ואהבה לתרום לקהילה. היה לה חשוב להגיע בזמן, ולעמוד בהתחייבות שקבעה, עשתה דברים בשקט, אנוכיות הייתה זרה לה לחלוטין, וכשנתקלה במחסומים והתנגדות – תמיד מצאה את הדרך של פשרה מאשר מחלוקת וויכוח.
היא נהנתה מטיולים בחיק הטבע בגליל העליון והיה חשוב לה חיי המשפחה.

עקב מחלתה, רותי חששה שלא תזכה להשתתף בחתונת הבת, ולשמחתה ושמחת כולנו, אכן זכתה להיות חלק מהשמחה. אך לצערנו הרב לא זכתה להכיר את הנכדים אשר נולדו כשלוש שנים לאחר פטירתה.

אנו מתגעגעים ומרגישים בחסרונה בכל יום ויום שעובר.
אנו אוהבים אותך מאד.

יהי זכרה ברוך

הפרטים נכתבו ע"י: בני משפחתה הקרובים – יהודה, אורי, מיה ודן

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן