עֻזי שיאון ז"ל

עֻזי  נולד בתל אביב, לאביו זליג ואימו חסיה שטיגמן ב-13 במאי 1935

היה נשוי לנורית ז"ל ובנותיו הן נֹגה ורדי, זֹהר ממון והִלה שיאון.

נפטר במעיין ברוך בשישי בינואר 2013 , בגיל 77.

עֻזי נולד וגדל בתל אביב, והיה בן יחיד להוריו. בנעוריו למד בבית הספר החקלאי "כדורי" במחזור י"ז, שם כבר בלט בכישרון הכתיבה שלו. אחד מהשירים שחרז אז לכבוד פרידת המחזור מבית הספר, נמצא באתר "זמרשת" .https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=3224&artist=2042

מגיל צעיר היה חבר בתנועה המאוחדת והצטרף לגרעין נח"ל שיועד ל"השלמת" קיבוץ מעיין ברוך, שהיה אז בן שמונה (בשנת 1955). את ההכשרה לחיי קיבוץ עבר עם הגרעין בקיבוץ איילת השחר, ולכן נודע גרעין זה בשם "הכשרת איילת השחר". גם בתקופת ההכשרה באה לביטוי יכולת הביטוי של עֻזי, לדוגמה, במצע של הכשרת איילת: "אני אוחיל, אבקש חיים חדשים להתחיל. השדות לי קוראים שאבוא, אדמה לי קוראת, תלמים, מגוב, מחרשה, מקצרה".

את שם המשפחה שטיגמן עיברת עֻזי לשיאון רק לאחר מספר שנים במעיין ברוך.

בשנת 1959 הגיעה למעיין ברוך גם נורית ממשמר השרון. עֻזי ונורית הפכו לזוג, ונישאו בקיץ של שנת 1960.

במשך שנים רבות עבד עֻזי בענפי החקלאות, בעיקר בשלחין ובגידולי השדה. הוא היה פעיל בחברה ומילא תפקידים רבים, גם מחוץ לגבולות הקיבוץ. בתנועת הנוער העובד  והלומד הוא הדריך וגם ריכז את מחלקת ההכשרות, היה מזכיר הקיבוץ, ולאחר שלמד בקורס למינהל עסקים קיבוצי במדרשת רופין, מונה לתפקיד מרכז המשק. בהמשך, ניהל את המפעל של הקיבוץ "מתכת מעיין".

בשנת 1982 עוד שירת במילואים ולקח חלק במלחמת לבנון הראשונה.

בשנת 1987 התחיל לעבוד במפעלים האזוריים של הגלילי העליון, תחילה במיג"ל בתחום המיחשוב, בהמשך מונה לרכז כוח אדם של המפעלים האזוריים, ואחר כך של כלל המועצה האזורית גליל עליון. בתום תקופת כהונתו מחוץ לקיבוץ, חזר לעבוד בקיבוץ, ובמסגרת הנהלת החשבונות, עסק במערכות מידע ובתמחיר במשך אחת עשרה שנים.

עֻזי האמין בצורך שבהחלפת בעלי תפקידים, וכך פעל גם לגבי עצמו. הוא ביטא עקרון זה בדבריו "אם נקודת המוצא היא רעיון וחשיבה חדשה – חייבים רוטציה".

ב-2006, כשחזר מטיול בפריז, הרגיש שרגליו כושלות. זה היה האיתות הראשון למחלה שגבתה ממנו ניתוחים, הקרנות, אישפוז ושיקום. עֻזי חזר לעבודה כמנהל תמחיר בהנהלת החשבונות, והתמיד עד שיצא לגימלאות. סיום העבודה היה מנוגד לרצונו, אך כחבר קיבוץ המקיים החלטות של מוסדות הקיבוץ, קיבל על עצמו את הדין, ושותפיו בהנהלת החשבונות ערכו לו מסיבה לציון האירוע.

בתקופה זו עֻזי התגייס לעזרת הארכיון, ובו אסף וסידר את כל ההחלטות והתקנונים שהתקבלו באסיפות הקיבוץ, וכינסם בקלסרים מסודרים למופת.

בראיון שערכה איתו עדנה לם הוא סיפר: " אני משתדל לא לרחם על עצמי, אבל זה קורה לפעמים. הפגיעה הקשה זה לפעמים הלבדיות. אני משתדל להראות חזות של לא-נכה, אבל זה לא לגמרי אמיתי".

לאה ג'רסי כתבה בדברי ההספד: " עֻזי נתפס בתודעתנו כחבר שעומד על דעתו, גם אם אינה מקובלת ביותר. "צדק, צדק תרדוף" כתוב בתנ"ך. עֻזי יישם אותו בדרכו שלו. צדק חברתי, צניעות לכת, מוסר עבודה, מיצוי כל חובה עד תומה והקפדה על עברית תקינה". כך הוא הוכר ונתפס, אך מדברים שאמר בראיון עם עדנה, משתקפת אמונתו בחיים בקיבוץ ובמעיין ברוך בפרט: " אני באמת מתגאה בקיבוץ שלי. בכל פעם שנסעתי מהבית לחוּלה (כך כוּנוּ שטחי הכותנה של הקיבוץ באדמות ביצות החולה שיובשו), היכרתי דרכים אחרות בשדה. אני איש הגליל. אני לא רואה אפשרות אחרת לחיות במקום אחר, ולא במעיין ברוך. אני כל כך גאה בכל מה שאני רואה בקיבוץ. פה מטעים, פה פרדס, פה פריחה של אבוקדו. אני מתגאה בחברה שלנו, אך לא בהכל".

עוד על חייו ואישיותו אפשר ללמוד מדברי הספד שנישאו לזיכרו

ההספד של ביתו זהר

ההספד של ביתו הלה

ההספד של רפי נוי

יהי זכרו ברוך!

סיפור החיים נכתב על בסיס ההספד שנשאה לאה ג'רסי בהלוויה
התחבר אל האתר
דילוג לתוכן