נורית שיאון ז”ל

נורית שיאון ז”ל

נורית שיאון לבית ליבנה נולדה ב-20 ביולי 1936 בקיבוץ משמר השרון.

הייתה נשואה לעזי שיאון ובנותיה הן נגה ורדי , זהר ממון והילה שיאון.

נפטרה, ב-20 ביוני 1999 , בגיל 63.

נורית נולדה להוריה, רחל ואלימלך ליבנה, בקיבוץ משמר השרון, בו היו חברים. רחל ואלימלך היו חברים בתנועת הנוער “גורדוניה” בפולין, ועלו לארץ בשנת 1933, ישר לקיבוץ בו חיו כל ימיהם, ובו נולדו וגדלו ארבעת ילדיהם. רחל הייתה לולנית, ואלימלך נהג, תחילה בסוס רתום לעגלה, ואחר כך במשאית. אלימלך היה גם נוטר (שומר מטעם השלטון הבריטי בארץ), חבר ב”הגנה”, השתתף בפריצה למחנה המעפילים בעתלית, נתפס על ידי הבריטים וישב עשרה ימים בכלא.

נורית הייתה הבכורה והבת היחידה בין ילדי המשפחה, עדו, יונתן (יוני) ואברהם (רמי) . היא גדלה והתחנכה בחברת הילדים בקיבוצה, משמר השרון, ובחטיבת בני האיחוד. משפחת ליבנה במשמר השרון

עם סיום שירותה בצה”ל, בשנת 1959, הגיעה לשנת שירות מאוחרת במעיין ברוך, במסגרת עזרה לישובים צעירים. נורית התאקלמה מהר במעיין ברוך, כאן הכירה את עֻזי שיאון, והם הקימו בית-משפחה חם, מסודר ויציב. נולדו להם שלוש בנות, והן גודלו במסירות ובאהבה.

נורית מילאה תפקידים רבים בקיבוץ. הייתה חברה בוועדות כמו חינוך, חברה ותרבות, בהן פעלה תמיד בחריצות, עבדה במטבח כמבשלת בכירה, וכיהנה כמטפלת בגיל הרך ובבית הספר. במהלך עבודתה החינוכית יצרה קשרים חמים, ועד ימיה האחרונים שמרה על הקשר עם הילדים ועם ההורים של קבוצות נרקיס, דולב וגפן.

בתחילת שנות השבעים למדה במכללת תל חי קורס גבוה בכלכלת בית, ואחריו מונתה לתפקיד האקונומית בחדר האוכל החדש, שרק נפתח, בשנת 1975.

בסוף 1979 יצאה למדרשת רופין, ולמדה הנהלת חשבונות.

נורית הייתה חברה במרכז “האיחוד”, התנועה הקיבוצית אליה השתייך המשק, ואף נבחרה כנציגת הקיבוץ לוועידת “האיחוד” השביעית.

ב-1980 החלה לעבוד בהנהלת החשבונות בקיבוץ, ובהמשך נבחרה לתפקיד מתכננת העבודה. בתפקיד זה התגלתה במיוחד בתכונתה להבין את הזולת, מניעיו וקשייו, וללכת לקראתו ככל האפשר.

נורית גם התמסרה למשימות רבות בתחום התרבות, החל בהכנות טכניות של תכנון מערך הישיבה בחגים, דרך טיפול בכל נושאי התוכן והצורה של סדר הפסח, יחד עם רותי פיין, וכלה בריכוז הוועדה כולה. תכונותיה המיוחדות, ביניהן השילוב של כמיהה לתרבות, סבלנות ורוח טובה, ריאליזם יחד עם אידאליזם, נכונות להתנדב למשימות ולהקדיש זמן ומרץ, עזרו לה להשתלט על משימות גדולות אלה.

לנורית היה תמיד רצון טוב לעזור לאנשים. היא ידעה למצוא את הנזקקים לתמיכה ועידוד, לעזור להם ולהקנות להם הרגשה טובה. רבים בקיבוץ נושאים או נשאו בליבם זיכרון אישי של נורית העוזרת להם להתגבר על הקשיים בשנותיהם הראשונות בקיבוץ. כמי שגדלה בקיבוץ, היא ידעה לשפוט ולקבוע מה טוב במעיין ברוך, ומה לא, מה מהדברים מאפיין קיבוץ באשר הוא, ומה ייחודי לקיבוץ שלנו, וידעה להעריך את היתרונות של חיינו ולקבל בהבנה את החסרונות.

נורית ייחסה חשיבות רבה לתקשורת בין אישית, וידעה לשוחח ולהתייעץ, להביע דעה ולשמוע בעניין את דעתו של הזולת. הייתה לה סבלנות ויכולת להיות אובייקטיבית מבלי להיעלב אישית. רצונה לעזור לאנשים הפך אותה לכתובת עבור אנשים שבאו להיקלט במעיין ברוך. כאשר התגלעו חילוקי דעות בין הקיבוץ לפרט, היא לא ייחסה לפרט רוע, אלא הכירה בקשיים ובבעיות העומדות בפניו. טוב ליבה התבטא בחיוך תמידי ובמאור פנים. הייתה בה תמימות מרעננת יחד עם ריאליזם בריא, ולכן הייתה חברה טובה לכולם וחפה מכל התחשבנות.

בימיה האחרונים ידעה נורית סבל רב, והיא השתדלה לא להיות לנטל על סביבתה, ולא להתלונן.

אנו נזכור אותה תמיד כנבונה, חברית, מבינה את הזולת וריאליסטית.

 

יהי זכרה ברוך!

 

סיפור החיים נכתב לפי סיפורו של אחיה, עדו לבנה, באתר “הקשר הרב דורי” וחומרים מארכיון הקיבוץ
התחבר אל האתר
דילוג לתוכן