סוניה ושמעון ריכטר ז”ל

סוניה ושמעון ריכטר ז”ל

הוריה של רונית יהל

סוניה ריכטר
2006-1918

סוניה לבית זלצברג נולדה ב-9.2.1918 בעיר שפייר בגרמניה להוריה ברוך (אדולף) וברטה (בתיה) לבית מילשטיין. בהיותה בת חמש נמלט אביה לצרפת בשל התנגדות למשטר והתגייס שם ללגיון הזרים. אמה הצטרפה אל משפחת הוריה וילדותה עברה בעיר לייפציג בחבל סקסוניה. בשל עליית הנאצים לשלטון נאלצה לעזוב לימודיה, עבדה כעוזרת והצטרפה לתנועת “המכבי הצעיר-צופים – הנוער הציוני”. בהיותה בת 17 הכירה את שמעון (גרהארד) ריכטר, הצטרפה אליו להכשרה חקלאית, יחד עברו לברלין ותורם לעליה ארצה נקבע לנובמבר 1938, אך נאלצו למסור את האשרות לצעירים שיועדו לגירוש למחנות ריכוז. בשנת 1939 נישאו בני הזוג, אשר אף היו מדריכים בתנועה הציונית והצליחו לברוח מגרמניה במסגרת “עליה ב'” עם אשרות מזויפות לדרום אמריקה – בספינת הקיטור “הילדה” (יוצרה 1885), חודש לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה.

לאחר שלושה חודשים בים השחור פרצה שריפה ב”הילדה”, משחתת בריטית גררה אותם לחופי חיפה והם נשלחו למחנה המעצר בעתלית. שמעון נשאר חצי שנה, סוניה וחברתה הוזמנו להצטרף לקיבוץ מעין צבי ומידי שבוע נסעו להשליך שק מזון אל בעליהן מעבר לגדר.

שנתיים התגוררו הזוג ריכטר באוהל בקיבוץ, בחברת חולדות, עכברים ויתושים, היא עבדה במטבח ובמתפרה, הוא חרש בפרידות בגן הירק ולאחר מכן הקים מעין מכולת למכירת התוצרת בזיכרון יעקב.
ב-13.8.1942 חבקו בני הזוג את בכורתם רונית, ביום 20.8.1946 את ביתם דניאלה, ב-28.12.1950 נולד הבן עמנואל. זמן לא רב לאחר מכן נפטר בליל בצרפת האב ברוך זלצברג, אשר נישא בשנית וצירף למשפחה הזעירה את האח רנה, אשר עלה לישראל עם בני ביתו ויצר קשר אמיץ עם אחותו הגדולה סוניה ובני ביתה. אמה של סוניה, שתי אחיות האם ובני משפחה רבים נרצחו במחנות ההשמדה.

בשנת 1950 הצטרפה לקיבוץ בת הדודה בטי לבית וונטראוב, והשתיים חברו זו לזו כאחיות עד ליל פטירתה של סוניה.
סוניה הייתה אישה פעלתנית, מבריקה ואשת שיחה מופלאה. היא אמנם החלה את חייה בקיבוץ כמטפלת, ועד מהרה חשה לפתח את כישוריה הנוספים ויצאה ללימודי ערב במחזור הראשון של מכללת “שנקר” כתדמיתנית בגדים. בשובה הקימה מפעל קטן לתפירת בגדי ילדים ונערות, העסיקה כשש גוזרות ותופרות. היא השלימה את לימודי התיכון שכל כך חפצה בהם כאשר הצטרפה לשיעורי הבית של ילדיה, למדה אנגלית וקראה בלי סוף ספרות בעברית, גרמנית ואנגלית. בהיותה “מקשיבנית בלתי נלאית” הייתה אשת שיחם וסודם המובהקת של כל 13 נכדיה האוהבים. בשנת 1984 עזבה את הקיבוץ עם בעלה, והשניים התחילו חיים חדשים וסיימו אותם בכרמל בחיפה.

שמעון ריכטר
1916 – 1988
שמעון-גרהארד נולד ב-8.3.1916 בשרלוטנבור-ווילמסדורף בברלין להוריו מקס והרטה לבית יוזף. הוא גדל בבית המשפחה – תעשייני אריגים – בעיר קמניץ בחבל סקסוניה בגרמניה וסיים בהצטיינות את לימודי התיכון בגימנסיה למסחר בברלין. שם הצטרף לתנועת “המכבי הצעיר” ושימש בה כמדריך ופעיל. הוא הצליח למלט את אחיו הצעיר יעקב מגרמניה לישראל במסגרת עליית הנוער ולמחייתו עבד בבית הקברות היהודי בעיר. כפעיל במסגרת התנועה המחתרתית לעליה לישראל “עליה א’-ב'” הוא הצליח להימלט עם אשתו סוניה מציפורני הנאצים בנובמבר 1939 ועם הגיעו לישראל נאסר במחנה בעתלית. עם שחרורו הצטרף אליה לקיבוץ מעין צבי, היעד להגשמה עוד מההכשרה בגרמניה. עבודתו הראשונה הייתה בחריש עם צמד פרידות באדמות ביצות כברה, שאף “זיכו” אותו במחלת קדחת קשה.

כישוריו הכלכליים הביאו אותו עד מהרה לעיסוק באגף הכספים בתנועת “איחוד הקבוצות והקיבוצים”, שמאוחר יותר הקים בה את ארגון הקניות הראשון בישראל “משקי הקיבוצים”. שמעון היה אידיאליסט ציוני בכל רמ”ח אבריו, ישר כסרגל, יודע לצפות במדויק תהליכים כלכליים ומוניטריים – מקומיים, ארציים וגלובליים. הוא האמין בציונות המעשית, בארץ ישראל, בעבודה קשה, בתרומה.
הוא היה איש משפחה, אוהב ענק לילדיו ונכדיו, ונפשו נקרעה כאשר נודע לו שמכל משפחתו הענקית שהשתרעה בין שלזיה העלית בצפון גרמניה, לברלין ולחבל סקסוניה בדרום נותרו לאחר המלחמה ארבעה אנשים בלבד, בהם הוא, אחיו, דוד ודודה. הוא התקשה מאד לחיות בצל הכבד שהותירה בנפשו רציחתם של מאות בני משפחתו.
כאשר שב לקיבוץ משנים ארוכות של שליחות כלכלית בתנועה הוא החל לחוש אכזבה כשהתחוור לו שאין שותפים רבים לערכי השוויון והשותפות שכל כך דגל בהם. בשנת 1984 עזב עם אשתו את הקיבוץ ונפטר ארבע שנים לאחר מכן ביום 25.5.1988 בחיפה.

יהי זכרם ברוך

נכתב ע”י בתם רונית יהל.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן