משה שבסיס ז"ל

ממייסדי הקיבוץ

משה נולד ב – 14 באוגוסט 1923 בתל אביב.

היה נשוי לאסתר שבסיס ז"ל. ילדיהם הם טלי בארי וגיל שבסיס

נפטר ב – 14 באוקטובר 1972 בבית החולים תל השומר, בגיל 49 .

משה נולד להוריו דב ומינה שבסיס ב-14 באוגוסט 1923, בעיר תל אביב, והיה בנם הבכור. אביו, דב, עלה לארץ מהעיר אודסה שבאוקראינה, לאחר שסיים את לימודיו כמהנדס בנין. באודסה הכיר את מינה טבצ'ניק, ביתם של הרב קלמן טבצ'ניק ואשתו חוה לבית ברדיצ'בסקי (אחותו של הסופר והוגה הדעות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי – בִּן גָּרְיוֹן ). דב ומינה עלו לארץ ישראל לאחר נישואיהם, יחד עם הוריה של מינה וששת אחיה, והקימו את ביתם בתל אביב.

משה למד בבית הספר תחכמוני, שהיה בית ספר דתי לבנים בלבד. כנער, הצטרף לתנועת הצופים, והיה פעיל בה מאד, כחניך וכמדריך.

       משה בצעירותו
     משה בצבא הבריטי

משה היה נלהב לשרת את המדינה. כשיצאה קריאה להתגייס לנוטרים העבריים, במסגרת השלטון הבריטי, היה בין הראשונים להיענות לקריאה זו, ובהמשך התנדב לצבא הבריטי, ושירת בחיל האוויר המלכותי.

עם שחרורו מהצבא בשנת 1946 הצטרף לגרעין "חלוצים חיילים" הדרום-אפריקאי, שהתאחד עם הכשרת כפר גלעדי, ויחד איתם היה בין מקימי מעין ברוך.

בשנותיו הראשונות בקיבוץ נשלח להכשרה בפלחה (גידולי שדה) בבית הספר כדורי, ובקיבוץ עבד בשדות המשק כטרקטוריסט. בהמשך, עבר לעבוד כנהג משאית בארגון האזורי של המשקים, קואופרטיב "הגליל העליון", והיה מראשוני וחלוצי הנהגים בו. בתחילת שנות ה-50, במהלך נסיעה לילית לחיפה בכביש העובר דרך צפת ומירון (בימים ההם היה זה הכביש הראשי מאצבע הגליל לחיפה), התדרדר רכבו לואדי עמוק באחד העיקולים הקשים. משה נפצע קשה והיה מאושפז תקופה ארוכה עד להחלמתו.

כשחזר לביתו, מעוטר בשפם ג'ינג'י גדול שהפך לחלק קבוע ובולט מפניו, לא יכול היה להמשיך בעבודה פיזית. הוא מילא תפקידים שונים במשק ובמפעלים האזוריים, ובעקבות מחלת הקצרת שהלכה והחמירה, נאלץ לעבור לעבודה

   משה בצריף המזכירות

משרדית, כמזכיר הטכני של הקיבוץ. בתפקיד זה, אותו מילא שנים רבות ועד יומו האחרון, באו לביטוי מסירותו, קפדנותו ועבודתו היסודית.

משה היה איש משפחה חם, והקפיד מאד לבקר עם ילדיו את משפחתו הענפה ברחבי הארץ  –  את אביו, אחַיו, סבו וסבתו והדודות הרבות. היה חשוב לו שהם יכירו את משפחתו הקטנה.

בגיל 49 התדרדרה מאד בריאותו, והוא נאלץ לעבור ניתוח לב קשה בבית החולים תל השומר, ממנו לא התעורר.

כשנה לפני מותו, אירגן משה יום הולדת 50 לאסתר, אשתו, שהייתה מאושפזת באותו בית חולים לאחר תאונת דרכים. משה לא וויתר על ציון יום הולדת זה, ודאג לכנס את המשפחה המורחבת סביב מיטתה, שהוצאה במיוחד אל דשא הביתן.

משה היה אדם צנוע מאד, מסור וחרוץ ככל יכולתו. על כך מעידים הספדים שנכתבו לאחר מותו.

ההספד של טלי

ההספד של אמנון שמוש

ההספד של טוג'ו

הספדי האחים והאב

משה הותיר אחריו מכתבים שכתב לאשתו אסתר בתקופת ה"גלות" בתל יוסף, לילדיו ולחברים בקיבוץ. ממכתביו אפשר ללמוד מעט על המעשים והאווירה בשנות הקיבוץ הראשונות, ועל החיים שהוחמצו.

מכתבי משה לחברים

מכתבי משה לאסתר

יהי זיכרו ברוך!

כתבו: טלי וגיל
התחבר אל האתר
דילוג לתוכן