מייק (מיכה) לבנה ז"ל

נולד ב-31 באוקטובר 1932 בגרמניה. 

היה נשוי לרותי לבנה, וילדיו הם  עודד, יאיר, יונת שרון וגיא.

נפטר ב-25 באפריל 2011 , בגיל 79.

מייק היה איש ידיעת הארץ,  מדריך טיולים, סופר, בוטנאי, ארכאולוג, סייר ומחנך ישראלי.

הוא נולד בגרמניה בשם מיכאל לוונטל, בנם של ארנסט ואמי (לבית שטראוס). בגיל שנה וחצי, בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בחרו הוריו, שהיו ציוניםלעלות לארץ ישראל.  המשפחה התיישבה בירושלים,  ושם גדל מייק עד לאחר מלחמת העצמאות. בנעוריו היה חבר בתנועת הנוער התנועה המאוחדת.  בהיותו כבן 16, עברה המשפחה לתל אביב. בשנת 1950 התגייס מייק לצה"ל במסגרת גרעין נח"ל שהצטרף לקיבוץ מעין ברוך,  שם חי כחבר הקיבוץ עד יומו האחרון.

במהלך חייו בקיבוץ עבד, בין השאר, כרועה צאן ובענפי חקלאות אחרים, שימש כמורה ומנהל בבית הספר האזורי, וכיהן כמזכיר הקיבוץ ומרכז ועדות שונות.

בשנת 1967 נישא לרותי לבית טחובר, ולבני הזוג נולדו ארבעה ילדים.

את כשרונו לארגון טיולים והדרכתם גילה כבר בהיותו בכיתה ט', ומאז, במשך למעלה מ-60 שנה, שימש כמדריך טיולים ומנחה מדריכים. מייק התמחה במיוחד בתחומי הבוטניקה ותולדות ההתיישבות. הוא נחשב למומחה בחבלי הארץ הצפוניים – הגולןהגליל והחרמוןובמצדה. הוא נחשב לדובר רהוט, בעל עברית צחה, וניחן בסבלנות רבה להסביר וללמד בתחום התמחותו. הוא הִרבה לסייר ולהדריך בהר החרמון, ובין השאר איתר בחרמון אוכלוסייה של איריס ווסטי – מין נדיר של אירוס אשר החוקרים סברו כי הוא גדל רק במקום אחד מסוים בלבנון, עד לאיתורו בחרמון על ידי מייק.

לִבנה היה מראשוני החופרים באתר מצדה, ונחשב לאחד ממגלי הארמון הצפוני, יחד עם הארכאולוג זאב משל. בתחילת שנות החמישים ארגנו מייק ומדריכים נוספים מהתנועה המאוחדת, משלחות אשר איתרו את שביל הנחש לכל אורכו, סימנו אותו והכשירו אותו (במעדרים, טוריות ומכושים) למעבר רגלי של מטיילים. לאחר מכן, השתתף בחפירות שערך יגאל ידין במצדה בשנות ה-60. בספרו מעוז אחרון עוסק לִבנה במצדה, מפרט את השרידים הארכאולוגים שנמצאו בה, את ההיסטוריה והגאוגרפיה שלה, ומתייחס למשמעות של מצדה בימינו.

בעיני מייק, הייתה הדרכת טיולים פעולה ציונית, חינוכית וערכית. הוא עסק במתודיקה של הדרכה בספרי הטיולים שהוציא, וגם בכתב העת "צידה לדרך" שערך, אשר עסק במתודיקה של הדרכה בשדה.

מייק למד הוראה במכללת בית ברל במגמת ביולוגיה בשנים 19601961  וסיים תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.  השכלתו הרחבה הייתה ברובה בלתי-פורמלית, והוא התאפיין ביכולת אוטודידקטית ניכרת.

בשנת 1966 ביצע חפירת הצלה בתל ברום שבצפון קרית שמונה, ולימים, הוביל מאבק נגד העברת הממצאים מהאתר.

בשנות ה-80 נטל חלק בכתיבתה ועריכתה של האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל" . בין השנים 1993 עד 2003 היה חבר הוועדה לשמות צמחים של האקדמיה ללשון העברית.

לבנה היה מראשוני החברה להגנת הטבע בה עבד במשך שנים רבות כמדריך טיולים ובמחלקת הפרסומים, במסגרתה כתב וערך עשרות רבות של דפי מסלול. בהמשך, שימש גם כמדריך במסגרת מוזיאון בית אוסישקין.

מייק היה בין הדוחפים להקמתה של רשות שמורות הטבע. מטרת הרשות, בעיניו, הייתה לשמור על הטבע לטובת המטיילים, ולא מפניהם. בהתאם לגישה זו, נאבק, בין השאר, נגד סגירת שמורת נחל עורבים לציבור, ולמען התקנת השביל התלוי בנחל חרמון.(הבניאס).  בשנים 1967–1972 שימש כעורך כתב העת  "טבע וארץ" של החברה להגנת הטבע.

בשנותיו האחרונות הִרבה לכתוב עבור האתר "צמח השדה" על אודות צמחיית ארץ-ישראל. מי שמחפש מידע על צמח מסוים, ישים לב שרבים מהערכים נכתבו על ידי מייק.  כמו כן המשיך בסיורים ובהדרכת טיולים. בשנת 2010 זכה מייק באות יקיר הגליל.

זמן קצר לפני פטירתו יצא לאור ספר שהוקדש לו – "הגליל וצפון הארץ – מבחר מאמרים בידיעת ארץ ישראל, מוגשים למיכה (מייק) לבנה" הוצאת אריאל, 2011), בעריכת אלי שילר וגבריאל ברקאי.  בספר נכללים גם שני מאמרים פרי עטו של לבנה עצמו.

מיכה לבנה היה פעיל בוויקיפדיה העברית תחת השם משתמש:מיכה לבנה.

לבנה נפטר ב-25 באפריל 2011, ונטמן בבית העלמין בקיבוצו מעין ברוך.

 

יהי זכרו ברוך!

 

מתוך דף הויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%94

 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן