ישראל סבין (שרול) ז"ל

מקורות המעיין
"לא כל מה שחלף איננו"

דף הנצחה

ישראל סבין (שרול), נולד ב-1 באוקטובר 1921.
נהרג בתאונת דרכים באחת ממשימות הנהיגה במהלך מלחמת השחרור ב-9 ביוני 1948.
נטמן בכפר גלעדי. הותיר אחריו אישה הרה ובת שנולדה לאחר מותו ונקראה על שמו, ישראלה. 

ישראל, בנם של אסתר ולואיס, ונכדו של הרב מרדכי סבין (זוין), שהיה רבה של עדת חסידי לובביץ בשיקגו במשך שנים רבות, נולד בעיר שיקגו במדינת אילינוי שבארצות-הברית. מגיל 12 ואילך היה פעיל כחבר ולאחר-מכן כמדריך בתנועת "הבונים". סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי ותיכון. בשנת 1943 סיים את לימודיו בבית המדרש על שם "הרצל" וגויס לצבא ארצות הברית. שירת כמתקן מכשירי רדאר, ולמעלה משנתיים היה בחזית אירופה.

החברות בתנועת "הבונים" והטרגדיה היהודית בה חזה, חברו יחדיו והובילו אותו להחלטה לעלות לארץ. הוא שהה שמונה חודשים בחוות ההכשרה של תנועת "הבונים" אשר בקרים רידג' (מדינת ניו ג'רסי), שם הכיר את פייגי, שהייתה גם היא בהכשרה, ונשאה לאישה. בחודש ספטמבר 1947 הגיעו שניהם לארץ וקבעו את ביתם בקיבוץ מעין ברוך.

ישראל התעניין באמנויות היפות ובמדעים הומניסטיים וחבריו בהכשרה, ואף המעטים בקבוצה שהספיקו להכירו, זוכרים את כנותו, את אהבתו לאדם, את אדיבותו, את התחשבותו בזולת ואת בקשתו התמידית לאושר אנושי ולחיים יפים. החיים שהתנהלו סביבו לא סיפקו את שאיפותיו כראוי והוא סבל בדומיה. ביקורתו הייתה תמיד חרישית, זהירה ושנונה כאחת, כשהומור דק ועדין אופף אותה.

סמוך לבואו פרצה מלחמת העצמאות ומאחר שהוא עבד כנהג מחוץ לקיבוץ, גויס להובלת נשק ותחמושת לכוחות המגן שלנו. בשעת מילוי תפקידו זה, נהרג בתאונת דרכים באחת מנסיעותיו לצפת ,בעיצומם של ימי הלחימה הקשים בגליל. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בתל חי. הניח אישה הרה, פייגי. בתו, שנולדה חמישה חודשים אחרי מותו, נקראה על שמו, ישראלה.

זכרו מונצח בפינת הזיכרון שבקיבוץ מעיין ברוך, יחד עם חללי מלחמת העצמאות.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן