לא כל מה שחלף - איננו (אמנון שמוש)

 יענקלה (יעקב) גלי ז”ל

ממייסדי הקיבוץ

נולד ב-28 בספטמבר 1927 בשכונת נוה שאנן שבחיפה.

היה נשוי לגינה גלי, ובנותיהן הן נועה ציון ואילה שפירא.

נפטר במעין ברוך ב-29 במרץ 2020, בגיל 92.

יענקלה נולד בשכונת נווה שאנן בחיפה, לאמו לאה ולאביו ישראל גליקברג, שהיה יליד זכרון יעקב. כשהמשפחה עברה לראשון-לציון, היה ישראל אחד התלמידים הראשונים בבית הספר חביב. סבו של יענקלה היה מאנשי העלייה הראשונה, מהמומחים שהובאו לארץ על ידי הברון רוטשילד כדי לעזור לאנשי המושבות הראשונות.

יענקלה היה חבר בתנועת “המחנות העולים” ולאחר מכן ב”תנועה המאוחדת”. במסגרת מחנות העולים, הצטרף להכשרה צעירה בקיבוץ גבת, שחבריה למדו יחד עם בני הקיבוץ  בכיתות י”א ו-י”ב.

ב-1946 התגייס, במסגרת ההכשרה, לפלמ”ח. הוא שירת בפלוגה ג’ של הגדוד השלישי של חטיבת יפתח, השתתף בפעילות מבצעית ב”ליל הגשרים” ולקח חלק בקרבות על כיבוש מנרה.

יענקלה בפלמ”ח

יענקלה, יחד עם חבריו מהכשרת גבת, הצטרף להכשרת כפר גלעדי, וביחד איתם הקים את קיבוץ מעין ברוך.

בראשית שנות החמישים הוא התחתן עם גינה אבן זוהר שהייתה בהכשרת התנועה המאוחדת במעין ברוך.

עם גינה

לשניים שתי בנות, חמישה נכדים וכיום (2021) – גם 8 נינים.

בשנים הראשונות בקיבוץ עבד בענף המטעים ובמשתלות עצי הפרי והיה ממקימי הענף.

בראשית שנות החמישים היה ממקימי המועצה האזורית וחבר הנהלתה, ובשנים 1958 עד 1960 שימש כמזכיר המועצה האזורית (מה שקרוי כיום מנכ”ל). במסגרת עבודתו טיפח מאוד את הקשר עם המושבים, לפני שחל הפיצול והוקמה מועצה אזורית נפרדת למושבים – מבואות החרמון.

בתקופה הזו הוקמו תשתיות האיזור כמו: חשמל, מים, ביוב, שירותי חקלאות  ומפעלים אזוריים.

במעין ברוך מילא יענקלה את כל תפקידי הניהול והריכוז של הקיבוץ. הוא היה גזבר הקיבוץ, מרכז משק ומזכיר.

העשייה הציבורית שלו מחוץ לקיבוץ הייתה רבה וענפה. יענקלה היה נציג מעין ברוך במועצה האזורית ב-1951  ומזכיר המועצה האזורית גליל עליון לפני פיצול המועצה לשתי מועצות נפרדות. בהמשך היה מנהל אגף ההתיישבות בחברת הבנייה הלאומית “סולל בונה” ובשנות השישים היה מזכ”ל החטיבה החינוכית של הנוער העובד והלומד. במסגרת זו הצליח להביא למעין ברוך את גרעיני ההשלמה “גדיש”, “יחדיו” ו”דולב”, שחיזקו את החברה בקיבוץ והשפעתם ניכרת עד היום.

לאחר מלחמת ששת הימים גויס יענקלה לשליחות מטעם “איחוד הקבוצות והקיבוצים”, שהייתה התנועה אליה השתייך קיבוצנו. הוא מוֹֹֹנה על ידי התנועה לרכז את המשלחת של כלל שליחי תנועת “הבונים” בצפון אמריקה וקנדה, והיה אחראי על השליחים שעבדו בכל רחבי היבשת. כמו כן היה ממקימי “שולחן העליה” הקיבוצי, שהיה חיוני מאוד באותה תקופה של אחרי המלחמה, ושלח לארץ מתנדבים רבים. חלק מאותם מתנדבים הצטרף גם לקיבוצים ברחבי הארץ.

בשנות ה-70, כאשר מעין ברוך תכננה להיכנס לשותפות עם קיבוץ דפנה במפעל “חרושת דפנה”, יענקלה ריכז את קבוצת החברים שעבדה במפעל. בתחילה עבד בייצור ולאחר מכן בייצוא של המפעל.

כשהוחלט בקיבוץ להתקדם לבעלות על מפעל חרושת, יענקלה היה מעורב גם ברכישה ובהקמה של המפעל “מתכת מעין”. על מעורבותו אפשר ללמוד מכתבה שפירסם בעלון הקיבוץ הכתבה בעלון הקיבוץ 

עם סיום עבודתו  בחרושת דפנה, עבר יענקלה לניהול של אגף ההתיישבות בחברת “סולל בונה”. זו היתה תקופה של  בנייה מאסיבית של בתי מגורים, חדרי אוכל ומוסדות ציבור בתנועה הקיבוצית ברחבי הארץ, שנקראה בשם “תוכנית ה – 2000”.

בשנות השמונים יענקלה נבחר להיות מנהל החברה לפיתוח הגליל והמפעלים האזוריים. בתקופה זו היו ארבעה עשר מפעלים ועבדו בהם כ-1,000 עובדים, מרביתם מקרית שמונה. על איכות תפיסתו הניהולית אפשר ללמוד ממכתב הסיכום שכתב לקראת סיום תפקידו, ובו גם עקרונות ניהוליים שביקש להנחיל לבאים אחריו. המכתב

יענקלה עם שגב ועמוס לוין

בתקופה זו גם הוקם מפעל ג”ג (גליל גולן) המייצר מזון ירוק לרפתות.

בשנות ה-90 חי שלוש שנים יחד עם גינה בארצות הברית, בשליחות כלכלית מטעם איגוד התעשייה הקיבוצית, בחברת “כור”.  בתפקיד זה  פיתח שווקים ליצוא מוצרים של מפעלי מזון בקיבוצים, ובמקביל גם ריכז את המשלחת של שליחי התק”ם בצפון אמריקה וקנדה.

עם שובו מהשליחות, גוייס יענקלה להיות המנהל האדמיניסטרטיבי והכספי של המכללה האזורית בתל חי, תחת ניהולו של אהרון ולנסי ואחריו של עליזה עמיר-זוהר מברעם. יחד עם עליזה הכין את התשתיות להקמת המכללה  האקדמית, ונמנה עם הצוות המייסד של המכללה. שנים רבות היה חבר בחבר הנאמנים של המכללה. בהמשך, לקח על עצמו גם תפקיד זמני כמנכ”ל מכללת תל חי עד למיזוגה המלא עם המכללה האקדמית. יענקלה הקפיד ודאג לשמירה על מלוא הזכויות של עובדי המכללה האזורית ושילובם המוצלח במכללה האקדמית.

לאורך שנים יענקלה עבד יד ביד עם אברהם ברושי ז”ל, שהיה יו”ר המועצה האזורית, ועד יומו האחרון נשאר ביחסים חמים עם פרנסי קרית שמונה. הוא אף נענה לבקשתם להיות פעיל בארגונים משותפים לקרייה ולקיבוצים, כמו היחידה להתפתחות הילד, וקיבל על עצמו בהתנדבות את תפקיד יו”ר העמותה להתפתחות הילד בקרית שמונה. למעלה מ-600 ילדים מקריית שמונה ומיישובי הסביבה מקבלים במסגרת זו טיפולים של ריפוי בדיבור, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול פסיכולוגי ועוד. בשלב מסוים עיריית קרית שמונה הפסיקה להעביר את התקציב שנדרש ממנה, ויענקלה נחלץ למצוא פיתרון לתקציב העמותה באמצעות תרומות שאיפשרו את המשך הפעלתה.

הקשרים הרבים שטווה עם פרנסי הקהילות היהודיות בערים הגדולות בארצות הברית וקנדה בתקופת שליחותו, היוו בסיס למערכת מסועפת של גיוס תרומות בהיקפים של מיליוני דולרים, שיועדו למכללת תל חי ולארגונים נוספים בגליל. גם למכללת אורנים הצליח לגייס תרומה של מיליון וחצי דולר מגברת אוורט.

ביוזמה פרטית, הקים יענקלה  חברה לסחר בינלאומי בתחום המזון בשם  גד בר.

בשנים האחרונות לפני מותו ניסה להריץ יחד עם חבריו גרשון פרינץ משדה נחמיה, גרשון טננבאום ואחרים, את הפרוייקט “תזונה, ספורט ובריאות הציבור”, שמטרתו להשאיר בגליל מספר רב של סטודנטים וכוחות צעירים שיוכלו להשתלב במחקר, בחינוך, בתעשייה, בתיירות ובבריאות הציבור, כשהספורט הוא המחבר ביניהם.מעט מרוח החזון של הפרויקט אפשר למצוא במסמך זה.

ממבט כולל על עבודתו ותפקידיו הרבים, המגוונים וארוכי השנים מצטיירת דמותו של יענקלה כמנהיג של עשייה. עשייה שקטה ומתמדת. בלי לחצוב להבות במילים, הוא חצב דרכים, השיג מטרות ויצר יש מאין בתחומים רבים ובארגונים קרובים ורחוקים. וכל זאת – בכוח אישיותו המיוחדת, שלא נשחקה במשך חייו הקיבוציים.

על פועלו הרב לאורך כל חייו קיבל יענקלה את אות יקיר הגליל

אות יקיר הגליל ליענקלה

וגם את אות יקיר תל חי

אות יקיר תל חי ליענקלה

.

יענקלה נפטר לאחר התמודדות קצרה עם מחלת הסרטן . מותו בא בתקופת הקורונה, ו”בזכותה” זכה לפרידה יוצאת דופן, בה נסע בדרכי הקיבוץ, כשהחברות והחברים יחד עם תושבים רבים שזכו להכירו ולהוקירו, עומדים לכבודו לאורך הדרכים ונפרדים כיאה לאיש גדול.

במלאת שנתיים למותו נחנך במכללה הטכנולוגית תל חי  פרויקט על שמו.

 

 

 

 

 

 

 

יהי זיכרו ברוך!

נכתב בידי גינה גלי

התחבר אל האתר
התחברות אל האתר
דילוג לתוכן