חוה בנאי ז”ל

חוה בנאי ז”ל

ממייסדות הקיבוץ

חוה בנאי לבית אלקון נולדה בעשירי במאי 1925, בארצות הברית.

הייתה נשואה לרלפי בנאי, וילדיה הם גידי (גדעון) בנאי ונירה דהן.

נפטרה בבית רחל בהגושרים בשביעי באפריל 2016 , בגיל 90.

חוה נולדה להוריה, שמחה ומרים אלקון, בארצות הברית.

בנעוריה הייתה בתנועות הנוער “יהודה הצעיר” והבונים. לפני עלייתה ארצה הספיקה ללמוד סוציולוגיה ופסיכולוגיה.

בשנת 1947 עלתה לארץ בעליה הבלתי ליגאלית, באניית המעפילים “לנגב”. האנייה נתפסה ונשלחה עם כל המעפילים שהיו עליה, לקפריסין. חוה נשארה עם המעפילים למרות שהייתה נתינת ארצות הברית, ויכלה לקבל יחס מיוחד. היא עבדה במחנות הפליטים כמורה לילדים, והייתה אחראית על לימוד העברית.

בספטמבר 1947 הגיעה לקיבוץ מעיין ברוך, ונישאה לחברה רלפי, אותו הכירה עוד בארצות הברית.

בנה גידי נולד ב-1949, וביתה נירה ב-1954, בעת ששהו בארצות הברית לתקופה של כשנתיים. לאחר לידת נירה, חזרה המשפחה לארץ. ב-1974 נפרדה מרלפי.

עבדה במשק בעבודות שונות: כמטפלת נעורים, ובעיקר כמורה לאנגלית. גם ב”הר וגיא” וב”עמק החולה”. כשהחליטה לעזוב את תחום ההוראה, עבדה במתפרה ולימדה שיעורי עזר בחינוך המיוחד.

במשך שנים רבות התנדבה לטפל במשפחות מצוקה בקריית שמונה, אחרי שעות העבודה. על כך העניקה לה עירית קריית שמונה תעודת הוקרה.

בשעות הפנאי הייתה חוה עורכת עבור הארכיון ראיונות עם חברים והורי חברים שחיו בקיבוץ. את הראיונות הייתה מקליטה, ואחר כך מקשיבה ומעבירה את הדברים לטקסטים כתובים. ראיונות אלה שמורים בארכיון עד היום, ומאפשרים מבט היסטורי מרתק על תקופות חשובות בתולדות הישוב בארץ, מזווית אישית של אנשים שחוו אותן.

חוה לימדה עולים חדשים עברית, תירגמה עבודות ומאמרים לחברים ולסטודנטים, נתנה שיעורי עזר באנגלית לתלמידים רבים ולתלמידי נעל”ה, ועוד. היא לימדה עברית גם אימהות שעלו מרוסיה והגיעו לקיבוץ במסגרת “בית ראשון במולדת”, שלא יצאו לאולפן במשך היום, עד שילדיהן נקלטו בבתי הילדים.

חוה גם לקחה חלק בפתיחת הספרייה וחדר העיון.

במשך שנים רבות הייתה אחראית על עיצוב לוח המודעות בחגים, הויטרינה וחדר האוכל בכלל. זכורים לנו סידורי הפרחים המרהיבים שהכינה לכל חג ואירוע. בכל שנה, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, הקפידה על הזכרת הורי חברים שניספו .

משנת 1999 לקחה על עצמה  את ניהול הארכיון, אחרי שמזל סלבר פרשה. באותה שנה זכתה גם לנין.

חוה היתה ציונית בכל רמ”ח אבריה. מעליתה ארצה בספינת מעפילים בלתי ליגלית, דרך שהייה במחנות בקפריסין, בניית הארץ וראשית הישוב במעיין ברוך – חוה חייתה את הציונות ביומיום שלה.

בשנות השישים ועד סוף המאה הקודמת חוה עסקה בציונות. היא לימדה עברית באולפנים במעיין ברוך לקבוצות וורקשופ, וגם באיזור.

כשהתחילו משפחות ויחידים להגיע ארצה במסגרת בית ראשון במולדת ונעל”ה, חוה הייתה בין הקולטות, לרוב בהתנדבות ולא בתפקיד מוגדר, ועזרה בכל מה שאפשר – לימוד עברית, קשר עם אנשי חוץ, אוזן קשבת לקשיי קליטה ואימוץ משפחות לביתה. משפחות ויחידים אחרים הירבו לבקרה, ותמיד מצאו אוזן קשבת ליד כוס תה ועוגיות.

חוה הייתה קוראת יומיום את עיתון “הארץ” ולא וויתרה על צפייה בחדשות “מבט” בערבים. היא תמיד רצתה להיות מעודכנת במה שקורה בארץ ובעולם.

נתינה ואיכפתיות הן שתי תכונות שמאד איפיינו את חוה. היא הייתה מאד מעורבת קהילתית במעיין ברוך ונידבה מזמנה לאחרים. מתנדבים, עולים חדשים, חברים וחברות מגילאים שונים ואפילו בני קיבוץ מצאו אצל חוה פינה חמה, אוזן קשבת, ואולי עזרה בהכנת שיעורים והקלדות ותשומת לב אישית.

מוזיקה, יהדות, תולדות ארץ ישראל ועבודה בגינתה היו תחומי התעניינותה של האשה המשכילה, שהליכתה הייתה תמיד נמרצת, ממהרת, רצה-רצה כדי להספיק עוד ועוד. בשש השנים האחרונות לחייה, כשכבר לא יכלה לרוץ, עברה לבית הסיעודי בית רחל בהגושרים, שם הייתה עד יומה האחרון.

לאורך שנים רבות הייתה חוה בקשר הדוק עם משפחת בן יהודה. ג’ובת ושמואל טיפלו בה במסירות ראויה להערכה, הקפידו לבקרה בבית רחל ותמכו בה עד הרגע האחרון.

יהי זכרה ברוך!

מבוסס על תיעוד בארכיון הקיבוץ בשילוב זכרונות של ג’ובת, ודברי הספד שכתבה לאה ג’רסי

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן