חדוה (חדי) בן יהודה ז"ל

מקורות המעיין
"לא כל מה שחלף איננו"

דף הנצחה

חדי פנים

חדי נולדה בחמישי בספטמבר 1928 , בתל אביב.
הייתה נשואה לפריק (יצחק) בן יהודה, ובניה הם שמואל, ניב וניצן.
הייתה בין מייסדות הקיבוץ.
נפטרה במעיין ברוך ב-17 בפברואר 2017 , בגיל 89 .

 

 

חדוה (חדי) נולדה בכ' באלול תרפ"ח, 5 בספטמבר 1928 בתל אביב, וגדלה בשכונת בורוכוב בגבעתיים. אביה נפטר מסרטן כאשר הייתה בת שמונה. היא למדה בתיכון חדש ובבית הספר הריאלי, והתגייסה לפלמ"ח בשנת 1946 להכשרת כפר גלעדי, במסגרת פלוגה ג' בגדוד השלישי של חטיבת יפתח. בתאריך 11.3.1947 השתתפה יחד עם ההכשרה בהקמת קיבוץ מעיין ברוך באצבע הגליל.

חדי בתמונה מיום העליה על הקרקע, בכרזה לכבוד חגיגות ה-70
חדי בתמונה מיום העליה על הקרקע, בכרזה לכבוד חגיגות ה-70

חדי בתקופת השירות בפלמ"ח

בתאריך כ' סיון, תש"ט, 17 ביוני 1949 היא נישאה בקיבוץ ליצחק (פריק) יודלמן והם עברתו את שם המשפחה לבן-יהודה.

בצעירותה
בצעירותה

 

פריק וחדי לאחר נישואיהם
פריק וחדי לאחר נישואיהם

 

ההיריון הראשון של חדי הסתיים בלידה שקטה. אז הם עזבו את הקיבוץ וטסו לדרום-אפריקה להיות אצל מילי (אמו של פריק) במשך חצי שנה. משם יצאו באניה לטיול באירופה, והיו, בין היתר, בלונדון ובפריז. כאשר חזרו לארץ, השתקעו לתקופת מה אצל גילה, אימא של חדי, בשכונת בורוכוב.

חדי תמיד סיפרה שאחת הסיבות שחזרו לקיבוץ היתה מברק שקבלו מחרמונה, שהיתה חברה טובה של חדי ונשואה ללייב, חברו של פריק. נוסח המברק היה: "חדי ופריק, ביתנו ביתכם – שובו בהקדם". לאחר מותה של חדי בשנת 2017 מצאו בניה תמונות מהטיול באירופה וכן את המברק.

המברק ששלחה חרמונה
המברק ששלחה חרמונה

 

לפריק ולחדי נולדו 3 ילדים – הבכור, שמואל בשנת 1955, ניב השני ב -1957 וניצן, הצעיר ביניהם, נולד ב- 1962. ילד נוסף בשם שמוליק אילני הצטרף למשפחה כילד חוץ. חדוה בן-יהודה הייתה חברה בקיבוץ מעיין ברוך בגליל העליון עד לפטירתה בכ"א שבט תשע"ז, 17 בפברואר 2017. היא עבדה ולמדה עד יומה האחרון.  בין התפקידים הרבים שמלאה נזכיר את ניהול  מחסן הבגדים של הקיבוץ, עבודה במפעל המגפיים בדפנה, ניהול של השאלת ספרי הלימוד בספרייה של בית הספר האזורי "עמק-החולה" בכפר בלום, ובשנותיה האחרונות – חלוקת עיתונים למנויים וחלוקת הדואר בקיבוץ. בכל אחד מאלה השקיעה את כל מרצה. בנוסף לכך מלאה תפקידים רבים בקיבוץ, בין היתר מנהלת ועדת שיקום. חדי גם התנדבה לסייע במוסדות שונים בקיבוץ,  השקיעה שעות רבות בהתנדבות בארכיון ובספרייה הקיבוצית.

חדי הייתה קטנה ורזה, ואמנון אסף היה נוהג לכנות אותה בחיבה בשם "חצי". היא הייתה מתנועעת בזריזות ונראתה תמיד כממהרת. תמר וולפין מתארת זאת בסיפור הפרידה הכואבת מחדי בבית ותיקי הגליל: ".. שמענו את מירי קוראת לאנשים ללכת לכיתות שלהם. חדי אמרה " אני צריכה למהר להגיע למטה לשיעור" [ואז ירדה ונפלה במדרגות]. הייתה זו שיחתי האחרונה עם חדי, ולפי שמיהרה להגיע למטה, אני מניחה שאלה היו גם דבריה האחרונים. חדי, אני רוצה לשאול אותך עוד שתי שאלות: למה היית חייבת למהר? מדוע לא ירדת במעלית? ואני שומעת את התשובה: "אם לא הייתי ממהרת, אם הייתי לוקחת את המעלית, לא הייתי חדי".

בשנים האחרונות חדי למדה במרכז לוותיקי הגליל בתל-חי, והצטרפה לטיולים רבים בחוץ לארץ יחד עם העמותה.

ליד מעגל הראשונים, בחגיגות ה-70 לקיבוץ
ליד מעגל הראשונים, בחגיגות ה-70 לקיבוץ
תמונה אחרונה עם השקדיה הפורחת
תמונה אחרונה עם השקדיה הפורחת

השאירה אחריה 3 בנים ובן "מאומץ", 6 נכדים ו-3 נינים.

במלאת שנתיים למותה הופק סרט לזכרה – ניתן לצפות בו כאן

 

חדי נקברה בבית-הקברות של קיבוץ מעין-ברוך, הקיבוץ אותו הקימה יחד עם ההכשרה, ובו חייתה. על קברה נכתב "יהי זכרך במעין-ברוך", לציון הקשר לקיבוץ.

 

יהי זכרה ברוך!

 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן