הרן לב ז"ל

הרן  נולד ב-18 באוקטובר 1985

נפל במלחמת לבנון השנייה ב-12 באוגוסט 2006.   
נטמן בבית העלמין במעיין ברוך.

בן בכור לורד וגבריאל. נולד ביום ד' בחשוון תשמ"ו (18.10.1985) בקיבוץ מעין ברוך. אח ללימור ושביט. הרן הגיח לאוויר העולם בבית-החולים "פוריה" שבטבריה ולאחר יומיים הגיע לקיבוץ מעין ברוך, שם גדל ועבר את כל בתי החינוך (בית-תינוקות, גנון וגן חובה).

הרן היה ילד שקט, חייכן ושמח, שאהב מאוד סיפורים. הוא יכול היה לשבת במשך שעות, שקוע בדמיונות ובחלומות. מבין החגים אהב במיוחד את חג הפורים ובכל שנה היה מתכנן בקפידה את התחפושת שלו ומקפיד שתהיה ייחודית ושונה מזו של חבריו. תמיד היה מוקף בחיות. הוא גידל צ'ינצ'ילות (יונקים ממשפחת המכרסמים), דגים שבנה בעבורם אקווריום ענק, כלב וחתול, הרבה לטייל בטבע ואהב לצפות על העמק המקסים שנפרס מביתו.

את לימודיו עשה הרן בבתי הספר האזוריים שבקיבוץ כפר בלום. בגיל שבע עלה לכיתה א' בבית הספר היסודי "הגומא", ובכיתה ז' עבר לחטיבת הביניים "עמק החולה", בה המשיך את לימודיו גם בחטיבה העליונה. הרן היה מעורב ופעיל בקרב בני הנוער בקיבוץ, סייע בארגון אירועים ומסיבות ולקח חלק בפעילויות חברתיות שקיימה המועצה האזורית גליל עליון. אך יותר מכול, בלט הרן באהבתו הגדולה לספורט. הוא ידע בעל-פה את שמות כל הספורטאים בארץ ובעולם בענפי הכדורגל והכדורסל, והפגין ידע רב גם בענפי ספורט אחרים. הוא עצמו ניחן בכישורים ספורטיביים מעולים וביכולת גופנית מוכחת. כבר בחטיבת הביניים היה מנצח בתחרויות הורדת ידיים. בהמשך, היה חבר בנבחרת הכדורגל שבאזור ושיחק בליגה לנערים. לאחר מכן ועד לגיוסו לצבא שיחק רוגבי, השתייך לקבוצת הרוגבי של גליל עליון והתאמן עמה בקיבוץ שמיר. במקביל, אהב לשחק כדורסל עם החברים בקיבוצו. הרן נמנה עם "הקומץ", קבוצת האוהדים המושבעים של "הפועל גליל עליון" בכדורסל, והיה נוסע אתם לכל משחק כשהוא דואג להביא אתו שני תופים ענקיים כדי שהעידוד יהיה "כמו שצריך".

בחופשות מבית-הספר היה הרן עובד בחניון מעיין ברוך ובהפעלת הקיאקים של קיבוץ הגושרים. שלוש שנים התמיד בעבודות אלה ובתום כל עונה יצא עם חברי צוות הקיאקים לשבוע נופש בחו"ל, על חשבון הגוף המפעיל, כהוקרה על המאמץ שהשקיעו בקיץ ותרומתם להצלחת הענף.

בסוף חודש נובמבר 2004 התגייס הרן לצה"ל ובחר לשרת בחיל השריון יחד עם חבריו לכיתה. לאחר הטירונות עבר קורסים מקצועיים בבית הספר לשריון, ולאחר חצי שנה עלה לרמת הגולן ועבר צמ"פ בגדוד 53. בתום הקורס עבר לחטיבה 188 ושימש כטען-קשר בטנק המרכבה של גדוד 53, פלוגה ג'. בכך סגר הרן מעגל, שכן ורד, אמו, בעת שירותה הסדיר, שירתה אף היא בגדוד 53.
במהלך שירותו בפלוגה עבר הרן עם צוותו ממקום למקום בתדירות של אחת לשמונה שבועות בערך. יחידתו ביצעה סיורים באזור עזה ולאחר מכן עברה לבצע סיורים באזור גדר המערכת ברמת הגולן. בעת ביצוע תכנית ההתנתקות חזר הגדוד לדרום, ושוב עלה לרמת הגולן. בהמשך, ירד לסיורים באזור ג'נין.

הרן אהב את השירות הצבאי, אהב את חבריו לפלוגה והיה מוכן לעשות כל שביכולתו כדי לעזור ולסייע להם. החברים זוכרים היטב שכאשר חסר דבר מה בפלוגה היה הרן דואג להשיג את אותו פריט, מערכות קפה ועד מכונת תפירה לתפירת ציוד אמל"ח. הצבא והשירות בגדוד קידמו את הרן ותרמו רבות לעיצוב אופיו; בני משפחתו תמיד אמרו שאם הצבא לא היה קיים, היה צריך להמציאו בעבור הרן.

מלחמת לבנון השנייה תפסה את הרן בפעילות ביטחונית שוטפת באזור קו התפר בכביש 443. הרן כעס והיה מאוכזב מכך שבשעה שמתנהלת מלחמה בצפון הוא נמצא בסיורים באזור שקט שאין מתנהלת בו פעילות מיוחדת. בשבוע השלישי למלחמה הוחלף גדודו בגדוד מילואים ואז עלה הגדוד להתארגנות ולרענון ברמת הגולן. בשבוע האחרון למלחמה, בתאריך 6.8.2006, נכנס הרן עם גדודו ללבנון ומשם לא חזר.

הרן נפל בקרב (באזור הכפר עיינתה בדרך המובילה לכפר א-טירי ליד בינת ג'בל) שבדרום לבנון ביום י"ח באב תשס"ו (12.8.2006). הגדוד של הרן נשלח לתפוס עמדות ברכס שקיף א-נימל לקראת מבצע גדול שכלל הנחתת מסוקים עם לוחמי חי"ר שאמור היה להתקיים באותו הלילה. הם יצאו את המגנן בשעה 19:30 ובשעה 19:40 החל החיזבאללה לירות אש תופת. טנק המ"פ שהוביל את השיירה התהפך וטנק נוסף (3א') נפגע מטיל קורנט. הטנק של הרן (3ב') נפגע אף הוא באותה הדקה שבה סיימו לחלץ את הטנק שנפגע קודם לכן. כל ארבעת אנשי הצוות (3ב') נהרגו במקום. באותה שנייה, ביחד עם הרן, נפלו סמל ראשון צמח עוז שהיה המט"ק, סמל ראשון דן ברויר, נהג הטנק וסמל ינון ניסן, תותחן. טיל קורנט שחדר דרך הצריח פגע בתחמושת של הטנק ופוצץ אותו ולא השאיר שום סיכוי לאנשי הצוות.

הרן היה בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בקיבוצו, מעין ברוך, הקיבוץ שכה אהב. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

כל אנשי "צוות עוז" וביניהם הרן, קיבלו לאחר נפילתם "צל"ש האלוף" מידי אלוף פיקוד הצפון על אומץ ליבם, דבקות במשימה, רוח לחימה ורעות עד כדי חירוף נפש.

דברים שנאמרו לזכרו

הרן,
תמיד צחקנו עליך שאתה כזה מוזר, כזה שונה, עם הגופיות שלך, שאף פעם לא הצלחת להגיד משהו וכולנו נבין עד הסוף, אבל כשהוספת ידיים זה היה הכי ברור לכולם.

תמיד היית הבחור השקט , לא מנסה להתבלט , שלא עושה רע לאף אחד, תמיד הכי חזק בחבורה.

לא שמעו אותך ובקושי הרגישו, אבל מים שקטים חודרים עמוק-עמוק.
תמיד היה לך טוב עם מה שהיה לך, ותמיד הסתדרת לבד עם הכול.
לא היית צריך אף אחד, אבל אנחנו תמיד היינו צריכים אותך, ואף פעם לא ידענו עד כמה.
היה לך דמיון כזה מפותח, ותמיד היית כזה יצירתי, כמו עם התחפושות בפורים, שהיו כול כך מושלמות, ותמיד מוכנות כבר חודשים מראש.
תמיד דאגת ועזרת למשפחה שלך ואהבת אותם כול כך-את אבא, אמא, לימור ושביט.

חשבנו שאתה בלתי פגיע, ודווקא אתה, שהתהלכת יחף בחורף, על חצץ, על כביש לוהט או שברי זכוכית וקוצים, התנהגת כאילו אתה הולך על מרבד דשא. דווקא אתה שנכנסת למבצר של עשרות טונות של ברזל שבתוכו היית אמור להיות באמת בלתי פגיע , שם איבדנו אותך, אבל הפעם אנחנו יודעים שזאת לא עוד אחת מהפעמים שהחלטת להיעלם ולתפוס לך שקט באיזו פינה.
הפעם זה לתמיד.

ילד חרב, עכשיו מותר לך לישון
גם גיבורים צריכים לפעמים לנוח
אז תבחר לך ירח ותשים עליו את הראש
הכוכבים ישירו לך שיר ערש , אל תחשוש
וכשיהיה לך קר יבוא המלאך, יכסה אותך במשי,
אבק פֵיות של סוף מלחמה
תעצום עיניים, ילד חרב, אמא כאן איתך
ואתה שקט, אתה דממה

אוהבים וזוכרים אותך תמיד
בשם החבר'ה, גלעד בארי ושחר ירקוני.

הרן,
כחודש ושבוע אני מ"פ גולן. בתקופה זו חיילים רבים, וביניהם אתה פניתם אלי בשאלה מדוע הגדוד, שיושב באותה עת במכבים, לא לוקח חלק במאמצי המלחמה של אחינו בצפון.
ובתקופה קצרה זו גם ניתנה לי האפשרות להכיר אותך, אדם מופלא.
מה ניתן לומר עליך הרן.
המאפיין הראשון שלך הוא גודלך, הוא כוחך העילאי.
נבות הרס"פ מתלונן שבגללך צריך להחליף את כל המנעולים בפלוגה, כי שברת לו את כל המפתחות.
אתה האיש שתמיד קוראים לו לדפוק בפטיש "חמש" כשיש איזה פין מעצבן שתקוע בזחל ואף אחד לא מצליח להוציאו.
ועם גודלך בא גם רוחב ליבך, הרצון שלך תמיד לעזור ולתת., רצון שבא לידי ביטוי לפני תשעה ימים כאשר לקחת את הבגדים המלוכלכים של כל הפלוגה לעשות כביסה, ועוד חזרת עם צ'ופרים לחברה.

הרן, תמיד תהיה חקוק בליבנו, אחינו אתה, ולנצח נזכור אותך. פלוגת "גולן".

משפחתך עכשיו חלק ממשפחתנו, משפחת "גולן".

סרן טל דוד, מ"פ גולן.

הרן בני האהוב,
הרן של אמא ושלי, ובהמשך גם של לימור ושל שביט.
הרן של הסקרנות ושל החקירה,של סיורים מעמיקים בשבילים ישנים, בשבילים חדשים ובשבילים שזה עתה פרצו רגליך.
הרן של השאלות ושל העמקה בתחומים רבים ומגוונים. לא השארת אבן על אבן בבקעת הירדן, עד שהשלמת את תמונתו רבת הרבדים, ואת הכוכבים בשמים חקרת ואספת אחד לאחד.
בכתה א' הפתעת את מוריך עם ידע של ילד בכתה ו'.
הרן של הזיכרון הפנומנאלי. אגרת, אחסנת ותייקת את כל הידע שאספת, והוא נשאר נצור עמך לעולם.
ועם כל זה נשאר עוד מקום להרן של הדמיון והיצירתיות.
יכולת לבלות שעות ארוכות בעולמות שבנית לך מכל חומרי הידע, להסתובב בנתיבים שרק אתה ידעת ומדי פעם גם אנחנו זכינו בהצצה לתוכם. למשל בפורים, בו הקפדת לזכות כמעט מדי שנה במקום הראשון בתחרות התחפושות. פשוט כי לא נמצא אדם נוסף שיצליח לחשוב על רעיון כל כך מקורי כזה שלך, ולא היה איש שישקיע כמוך מחשבה, כישרון ויסודיות במימוש הרעיון.
הרן של הטבע, הרן של עולם החי, כשיצאת מן הבית סיפק לך הטבע בית שני, ולא פעם גם הבאת אותו איתך הביתה. פרחת באוויר הפתוח והטבע ליטף אותך והחזיר לך אהבה, במשבי אויר, בנופים ובבעלי חיים שנראה היה כי קלטו דבריך, שאינם אמורים ונעו בעקבותיך.
כל האהבות האלה שלך הפכו אותך לאדם שמצד אחד מתמיד ועושה הכל למימוש רעיונותיו, ומצד שני מקבל ומתאים עצמו לכל מצב. הקפיצו אותך לשמירה בדרום – הלכת בלי לשאול שאלות. אין אוכל – לא נורא. מה זה כבר 48 שעות בלי אוכל?…
הרן של החברים , של הפעילויות בבתי הילדים , של הטיולים, של הקבוצה והכתה, של החבר'ה מהפלוגה שכל כך אהבת והיית מוכן להוריד את השמיים למענם. אם לא היה צורך בשמים, אז הזמנת אותם לסעודה גדולה, ממש לפני שבוע, ממש בתוך המלחמה, ואם זה לא מספיק אז גם ארגנת את אמא לכביסה, שתוכלו לצאת לקרב שבעים ונקיים.
הרן של חטיבת "ברק", של גדוד 53, שלא היית מוכן להחליף בעד שום קורס שבעולם.
הרן של החיים, עם כל מה שיש להם להציע ועם כל מה שיש לך להציע בתמורה.
הרן שלנו, גבוה, נאה וחסון.
זה מנוגד לכל הגיון.
העולם שלנו התהפך, ואתה בתוך ארון.
הרן, אנחנו טומנים אותך,
אבל לא נפרדים ממך לעולם.

אבא, גבי לב.

כל שיריי לך
כתבה הלחינה ושרה : שחר ירקוני בת קבוצתו
לשמיעת השיר לחץ כאן

כל שיריי לך
כל דמעותיי, שתיקתך
שמי שזורי כוכבים
ובכוכב הצפון דמותך
כל תו יהיה לנצח ממך

מילים שדהו
על דף של הלב,
עוד שיר הופך לזיכרון.
עוד זיכרון הופך לכאב.
וכל תו מדויק וצורב.

כל שיריי לך
כל שיריי לך

 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן