הני קרול ז"ל

נולדה בחמישי במאי 1955 בהולנד.

היתה נשואה לציקי קרול, וביתם היא איריס טמיר.

5.5.1955-26.8.2016

נפטרה בביתה במעיין ברוך, ב-26 באוגוסט 2016 , בגיל 61 .

 הני (הנריקה) נולדה, גדלה והתחנכה בכפר גדול בדרום הולנד. המשפחה  הייתה קתולית אדוקה, שמבקרת בכנסיה פעם בשבוע לפחות.

עם סיום לימוד ה התיכוניים, יצאה ללימודי אחיות, ובסיומם התקבלה לעבודה כאחות חדר מיון בבית החולים אשר בכפר הולדתה – הכפר ויגהל.

ב-1978 יצאה לפגרה מעבודתה, הצטרפה לקבוצת צעירים שיצאו לישראל לטייל ולהכיר את הארץ, דרך היותם" מתנדבים" בקיבוץ.

הם נשלחו לקיבוץ מעין ברוך, עבדו לפי צרכי הקיבוץ, קיבלו דמי כיס, וטיילו בנצרת, ירושלים ומקומות נוספים שכל קתולי שואף להגיע אליהם.

הני הכירה את ציקי בן הקיבוץ, חייל בשרות סדיר, והם הפכו לזוג. גם לאחר שובה להולנד, נשמר הקשר עם ציקי, שבינתיים השתחרר ועבד בקיבוץ.

כמה חודשים חלפו והני החליטה לשנות את חייה, ולעלות לישראל כדי להיות לצד בעלה לעתיד.

היא עזבה את הוריה, שלא הבינו למה היא רוצה לחיות "במדבר" , כתפיסתם את ישראל, ולקחו את זה קשה.

הני נקלטה בקיבוץ, עבדה במערכת החינוך המקומית, התגיירה בקיבוץ לוחמי הגטאות, אצל הרב  גורן, והייתה ליהודיה "כשרה".

הני, שהייתה אמנית בנשמתה, למדה בתל חי טכניקת ציור שנקראת הדפסי רשת, ויצרה מאות תמונות בזמנה החופשי.

נולדה להם בת בשם איריס, והכל היה טוב. הני החליטה לרכוש מקצוע שיממש את הכישרון האמנותי שלה, ויצאה ללימודי הוראה במכללת אורנים.

עם קבלת התואר, התקבלה לעבודה כמורה לאומנות מעשית, לבגרות, בבית הספר הרב תחומי ע"ש בגין בצפת.

הני לימדה במשך 19 שנים בבית הספר, אהבה את התלמידים, והם אהבו אותה. הייתה חוזרת בערב הביתה ומתחילה סדרת טלפונים אל התלמידים והוריהם. מילה טובה וגם הערות, אם צריך.

בינתיים נולד לה נכד בשם יהונתן, וזה מילא אותה בשמחה וגאווה. הבת איריס, עם בעלה והנכד, גרו בדרום הרחוק, באשקלון. אך זה לא מנע ממנה להגיע לשם, כדי לבקר, לעזור ואפילו להיות "בייבי סיטר" אם צריך. סבתא למופת.

בשנת 2015 הגשימה חלום, ויצאה לשנת שבתון. היא למדה צורפות, יצאה עם קבוצה ומדריך לטיולים בכל שבוע, הייתה "חוגגת" כדבריה.

ואז התחילו כאבים בגב, שהלכו וגברו, והקשו עליה. סברה שזו בעיה אורטופדית שתיפתר עם הזמן.

המשפחה הצעירה מכרה את הבית באשקלון, ובאה להתגורר במעין ברוך, לשמחתה הרבה.

עוד חלום של אמא וסבתא, שהתגשם.

אך השמחה הפכה לסיוט, כשהתברר שכאבי הגב מקורם בסרטן נדיר, אגרסיבי, שלא ניתן לריפוי, וזמנה קצוב.

הני נלחמה במחלה מאז גילויה, במשך עשרה חודשים. החיים הפכו לגיהנום עלי אדמות, כאבים ששום תרופה, כולל מורפיום לא עזרו. היא איבדה את יכולת ההליכה, ולמרות הכל, שמרה על אופטימיות, המשיכה ליצור ולצייר ככל שיכלה. הייתה אומרת: טפו טפו, יהיה בסדר. היא נלחמה בגבורה, עד יומה האחרון, עד שלא יכלה עוד.

הני, צירוף נדיר של אישה עם יופי חיצוני ופנימי, צניעות, ענוה, יושר וחינוך ארופאי,  הלכה לעולמה טרם זמנה, והיא בת 61 בלבד.

יהי זכרה ברוך

נכתב על ידי ציקי
התחבר אל האתר
דילוג לתוכן