ג’ודי בנאי ז”ל

ג’ודי (יהודית) זיגלמן בנאי ז”ל

 ממיסדות הקיבוץ

ג’ודי זיגלמן בנאי  (לבית אסטרינסקי) נולדה ב-21 ביולי 1923 בארצות הברית.

הייתה נשואה למשה זיגלמן, ואחר כך לרלפי בנאי. בנותיה הן מיכל וולפין ז”ל ואורה שרביט.

נפטרה בבית החולים זיו בצפת, ב-18 במרץ 2011, בגיל 87 .

ג’ודי נולדה בעיר שיקגו שבארצות הברית ביולי 1923 להוריה בנימין ומאשה אסטרינסקי. אביה נולד בגרודנה ואימה בביאליסטוק שניהם נישאו והיגרו מרוסיה לשיקגו בשנת 1890, שם השתקעו והקימו את משפחתם. ראשונה נולדה אלינור (אלקי), ועשר שנים מאוחר יותר, נולדה ג’ודי.

ג’ודי למדה בבית ספר ממלכתי,  ואחר הצהריים למדה גם בבית ספר יהודי. כבר מגיל עשר החלה ללמוד עברית. משפחתה הייתה דתית והתפללה בבית כנסת קונסרבטיבי.

בגיל 14 התוודעה לרעיון הציוני בזכות מדריכי תנועת “הבונים” שפעלו בשיקגו. היא אהבה את הפעילויות בתנועה ואת הסיפורים על פלסטינה. הייתה פעילה בתנועה, השתתפה באסיפות והדריכה. את רעיון ההתיישבות השיתופית הכירה כבר אז במסגרת פעילותה בתנועה, כי את מחנות הקיץ של התנועה ניהלו “כקיבוץ” קטן.

בגיל 16 התרחקה מהדת והצהירה על כוונתה לעלות לארץ ישראל כשימלאו לה 17. היות והימים היו  ימי מלחמת העולם השנייה, חלום העליה התעכב.

כשהייתה בת 20 הכירה את משה זיגלמן שהגיע מוינה. הם נישאו בשנת 1943, עזבו את שיקגו ונסעו להכשרה בניו-ג’רסי. רוב הגברים בהכשרה לקחו חלק בקרבות במסגרת צבא ארה”ב ולכן העליה לארץ נדחתה.

בשנת 1946 עלתה לארץ, כשנה לאחר שמשה עלה. בזמן זה המתינה לויזה שתאפשר את עלייתה לארץ.

בני הזוג זיגלמן היו אמורים להגיע לקיבוץ כפר בלום, אך בחרו להצטרף להכשרת “חלוצים חיילים”, יוצאי דרום אפריקה שהיו בכפר גלעדי, ויחד עימם , ב-11 במרץ 1947, עלו לקרקע והקימו את קיבוץ מעיין ברוך.

בשנים הראשונות שימשה ג’ודי כחובשת במרפאת הקיבוץ, זאת למרות שלא הייתה לה הכשרה מקצועית בתחום. היא ביצעה את משימתה במסירות רבה ודאגה לכל צרכי המרפאה והחולים. היות ורופא לא היה בקיבוץ כדרך קבע, כשהתעורר הצורך למענה רפואי שאותו לא יכלה לתת, הייתה רוכבת על סוסה לרופא בכפר גלעדי להתייעצות וחוזרת לטפל בחולה בהתאם.

ג’ודי ומשה הקימו את משפחתם בקיבוץ, כאן נולדו שתי בנותיהן מיכל ואורה.

בין השנים 1952-1954 שהתה משפחת זיגלמן בשיקגו  בשליחות מטעם מפלגת מפא”י.

לאחר חזרתה ועד יום מותה חייתה, עבדה ופעלה במעיין ברוך. הייתה, כאמור, החובשת הראשונה, מבשלת, מטפלת, אקונומית ובשנותיה האחרונות עבדה במזכירות. בין עבודה אחת לאחרת, הייתה פעילה בוועדת הבריאות ובוועדה שדאגה לקשישים.

ג’ודי הייתה מנהיגה בלתי מוכתרת. למרות שלא נשאה בתפקידים מרכזיים, הייתה לה השפעה רבה על עמדות החברים ובעיקר החברות. דבריה התקבלו בכבוד והשפיעו על החברים בקבלת החלטות.

למרות שג’ודי דיברה עברית שוטפת, השתמר בדיבורה היגוי אמריקני חזק. ג’ודי הייתה צוחקת על עצמה בניסיון לבטא את המילה “ירקרק”, שנשמעה בפיה כ”יְוּואַקְוּואַק”.

חייה של ג’ודי היו רצופים טרגדיות. בשנת 1964  נפטר בעלה, משה זיגלמן. כחמש שנים לאחר מכן נישאה לרלפי בנאי. רלפי נפטר בשנת 1987 . כעשור מאוחר יותר, ב-1998, נפטרה ביתה הבכורה, מיכל, ממחלת הסרטן.

למרות כל זאת בחרה ג’ודי בחיים – הייתה מוקפת בחברים רבים , תמיד עם חיוך ולב רחב לכל אחד ואחת.

יהי זיכרה ברוך

*מבוסס על ראיון שנערך עם ג’ודי בספטמבר 2010 וחומרי ארכיון נוספים.

 

 

 

 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן