בוניה טופור לבית וולפזון ז"ל

נולדה ב 23 בפברואר 1920. הייתה נשואה למנדל טופור.
ילדיהם: יעל גפן , קלמן אופיר (טופור).

נפטרה במעיין ברוך ב-25 בספטמבר 2009 בגיל 

בוניה נולדה בעירה צ'ימצ'יליה (בסרביה, רוסיה) במשפחה היו שני בנים וארבע בנות.
אמא למדה בבי"ס עברי עד גיל 15. אז אביה נפטר והיא יצאה ללמוד תפירה סלונית וכך עזרה בפרנסת המשפחה.
אביה היה סוחר והמשפחה הייתה דתית. סבא מצד אמא היה רב העיירה ואף היה נציג בקונגרס הציוני הראשון. לאחר הקונגרס פוטר ממשרת הרב בשל היותו ציוני.
אמא באה מרקע ציוני, היא הייתה חברה בתנועת "גורדוניה". למעשה, אילולא פרצה מלחמת העולם השנייה, הייתה עולה לארץ עם גרעין התנועה שהתכונן לעליה.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, עם כניסת הרוסים, אמא עברה לאוקראינה ונישאה ליהודי פולני. היא הייתה בהריון, בעלה גויס לצבא הרוסי, והקשר איתו נותק. את אמא פינו יחד עם אנשי המפעל שבו עבדה לעומק רוסיה, בנסיעה שנמשכה כחודשיים, עד שהגיעו לאזור העיר טשקנט, שם נולדה אחותי יעל. כאשר עמדה אמא ללדת, שכנה רוסיה לוותה אותה לבית החולים, ואחותי נולדה בחודש השביעי. היו אנשים שאמרו לאמא שלתינוקת כזו אין סיכוי לשרוד. אך אמא נאבקה על חיי ביתה. על מנת להאכיל אותה, היא הייתה טובלת חתיכת בד במי סוכר ונותנת לה למצוץ. על מנת להשיג סוכר או מצרכים אחרים, מכרה אמא את הבגדים ומעט התכשיטים שהיו לה, וכאשר זה לא הספיק, מכרה את צמתה (היתה לה צמה ארוכה מאוד) עבור קילו סוכר. בתום המלחמה נסעה אימי לפולין בתקווה למצוא את בעלה, אך עקבותיו נעלמו.
בפולין פגשה את מנדל ויחד הקימו משפחה חדשה.

הורים

ב- 1947 נולדתי (בנם קלמן על שם סבא מצד אבא).
בפולין מצבם החברתי והכלכלי היה טוב, לאבא הייתה עבודה טובה, ואמא הייתה עקרת בית ועשתה גם קצת עבודות תפירה בבית.
בשנת 1956 התאפשר ביקור משפחות בין פולין לרוסיה. ההורים ניצלו את ההזדמנות וכל המשפחה נסעה לביקור של חודשיים בעירה שבה נולדה אמא ואליה חזרו אמה ואחיותיה לאחר המלחמה.
כאשר חזרנו לפולין התברר שיש אפשרות לעלות לישראל, ההורים אחרי התלבטות קצרה החליטו לעלות, בשנת 1957 יצאנו כל המשפחה לכיוון ארץ ישראל, הנסיעה ארכה כחודש.
בארץ הגענו מהאניה ישר למושב עולים, מושב מלאה בחבל תענך ליד עפולה.

הורים יעל וקלמן

ההורים הקימו משק חקלאי שבעיקרו היה על גידול ירקות.
במושב גידלנו עגבניות מזן "תמר", זן בשרני מאד. אמא הכינה ריבה מעגבניות, שכנים וחברים שטעמו מהריבה היו בטוחים שזאת ריבת שזיפים.
אחרי כשלוש שנים הבינו הורי שלהתפרנס מחקלאות זה גדול עליהם, ועברנו לכפר אתא (קרית אתא היום).
אמא דיברה עברית בסיסית דבר שהקל על קליטתה בארץ, היה לה כישרון מיוחד לשפות היא דיברה רוסית, אידיש, עברית, רומנית ופולנית.
אמא הייתה אישה מאד מעשית, וידעה להסתדר בכל מצב עם מה שיש, ולשמור תמיד על בית חם ותומך. תמונה "בוניה"
כשאבא יצא לפנסיה, עברו הורי לגור בנהריה קרוב לאחותי. לאחר שנים בנהריה עברו לגור במעין ברוך. לאחר מות אבי, עברה אמא לגור ביחידת דיור צמודה לדירתנו.
מספר שנים מאוחר יותר כאשר נעשתה פחות עצמאית, עברה לבית סיעודי בקיבוץ דן.
בבית הסיעודי, על פי עדות העובדים, השפיעה בדוגמא אישית על דיירי הבית לשמור על הופעה אישית מכובדת, עד כדי תחרות סמויה בין דיירות הבית על הופעתם לארוחות ולפעילויות.
כאשר הרגישה שימיה ספורים ביקשה מתקוה (כלתה) שתקנה מתנות קטנות לכל אחת מעובדות הבית. את רוב המתנות היא הספיקה למסור אישית, ואת האחרות מצאנו ארוזות ומסומנות במגירת ארונית על יד מיטתה.

אמא נפטרה בשיבה טובה, קרובה לילדיה לנכדיה ולניניה.

נכדים ילדים ונכדים

יהי זכרה ברוך

רשם: קלמן (הבן)

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן