אריה פורת ז"ל

אריה נולד ב-11 ביוני 1939

היה נשוי לנעמי פורת ז"ל

נפטר במעין ברוך ב25 בנובמבר 2015 , בגיל 76

 

אריה הגיע למעין ברוך בעקבות עבודתו במפעל "גל-גליל". הוא חי בקיבוץ עם נעמי, אשתו, והיתערה בחברה הקיבוצית, שאהבה והעריכה מאד את כישוריו ואת אישיותו.

לאחר מותה של נעמי ובתקופת חייו האחרונה, נתמך אריה וטופל באהבה ומסירות בידי רחל מגנזי ומשפחתה, שהעניקו לו חום ובטחון.

דברי ההספד שנאמרו על קברו על ידי חגי חתן, מאפיינים את דמותו ואופיו של אריה:

כשיעל שאלה אם אני יכול לכתוב כמה מילים להספידך, לא קלטתי. להספיד איש גדול וחזק כמוך? הרי כל מפגש ביננו היה כרוך בלחיצה שמחצה לי את כף היד. אבל זו הדרך, אין מנוס ממנה. מעפר באת ואל עפר תשוב.

אריה, למרות שהיית איש הברזל והפלדה, הייתה לך גם אהבה לאדמה. איך היית אומר לי? כיף לך אתה, תמיד עם העצים והאדמה. אריה, אהבת מאוד גם את אדמת מעיין ברוך וכמובן את תושביה, לא בכדי בחרת לחיות את חייך כאן עמנו.

אהבת את עבודתך עד עמקי נשמתך, אהבה זו העניקה לך את היכולת להוציא איכויות מתחת ידיך.

הכל מדויק, מושלם ואין אפס, לא סבלת דברים על בערך, תכונת הזעם שלך פרצה כל אימת שעובד לא דייק במלאכתו. לא קינאתי בעובד ששפכת עליו את זעמך, וכשגם גרם לאיזה קלקול, אמות הסיפים רעדו. אבל

עברו רק שניות ספורות ואתה חזרת ותדרכת אותו רגוע ומלטף. זו התמונה שקיבלתי כשנכנסתי לעבוד במפעל.

אבל במשך הזמן לאחר שהתקרבנו הכרתי גם את אריה האדם המכבד, האוהב, הכואב והאכפתי. אף פעם לא התנהגת כשכיר, הכל היה שלך.

אני זוכר, הייתי מגיע ומוצא אותך כבר שקוע בעבודה ואומר "לא ישנתי בלילה חשבתי על רעיון לפתרון" עניתי לך "בלילה ישנים ונותנים קצת מנוחה לראש". נפנפת אותי כלאחר יד, "ישנים במקום אחר" אמרת.

אז הנה אתה ישן. שקט ורגוע.

אריה, זו תקופת גיזום העצים. תחסר לי קריאתך השנתית לבוא לגזום לך, יחסר לי הוויכוח המתמיד, כשאתה מכתיב לי איך לגזום ואני עושה איך שאני מבין. ברור היה לי שהכל בא מאהבה לעצים ולאדמה. כאב לך כשחתכתי קצת חזק. "אתה מכאיב להם" אמרת לי.

יחסרו לי מאוד – התודה שקיבלתי ממך, החיוך הביישני שלך ובעיקר לפיתתך העזה.

נוח בשלום ידידי.

יהי זכרך ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן