אסתר שבסיס ז"ל

נולדה ב-24 במאי 1922. הייתה נשואה למשה שבסיס. ילדיה הם טלי בארי (אביטל) וגיל שבסיס. נפטרה בבית החולים זיו בצפת, ב-16 באפריל 1975, בגיל 52

אסתר שבסיס לבית קוסובסקי נולדה ב-21 במאי 1922 בישוב עטרות, שהיה מושב עובדים לא רחוק מירושלים. במלחמת השחרור פונה הישוב, והמשפחה התיישבה בירושלים, בפאתי השכונה החרדית "מאה שערים".
הוריה, חיים-יוסף ופשה-הדסה, היו אנשים דתיים, שגידלו בירושלים שמונה ילדים. אסתר הייתה ביתם השלישית. פשה-הדסה הייתה צאצאית של משפחת ריבלין, ייחוס שנשמר במשפחה בקפדנות לאורך הדורות .
אסתר למדה בבית הספר הירושלמי "למל", וכשגדלה, נשלחה ללמוד בבית הספר החקלאי לבנות, שנקרא משק פועלות.

אסתר בצבא הבריטי

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדבה אסתר לצבא הבריטי, ושירתה בחיל הנשים,ATS בארץ ישראל ובמצרים.

עם שחרורה מהצבא הצטרפה לקיבוץ חולתה, ובקיץ 1947 הצטרפה לקיבוץ מעיין ברוך, במסגרת "חלוצים חיילים". כאן הכירה את משה שבסיס, והזוג נישא בתל אביב, במלון "אשל", שהיה שייך למשפחתו של משה. החתונה נערכה בימי המאורעות שקדמו למלחמת העצמאות, כשהנסיעה מירושלים לתל אביב הייתה כרוכה בסכנת נפשות, ונמנעה השתתפותם של חלק מבני המשפחה בשמחת החתונה.

במהלך מלחמת השחרור הוחלט על פינוי אימהות וילדים מהקיבוץ למקום בטוח יותר – קיבוץ תל יוסף, שהסכים לקלוט אותם. אסתר הייתה אז בהריון מתקדם, וילדה את ביתה הבכורה, טלי, בצריף רעוע בתל יוסף. אסתר תיארה במכתבים למשה את תקופת ה"גלות" שלהן, שנמשכה כחצי שנה. מהם מעניין ללמוד על התקופה, על האווירה בין הנשים והגעגועים לבית

ימי תל יוסף

במעיין ברוך החלה אסתר לעבוד ברפת, והייתה הרפתנית הראשונה בקיבוץ. את עבודתה ברפת ואת הרקע המגדרי שקדם לכך, תיארה אסתר בחן והומור בכתבה שפורסמה בעלון הקיבוץ "מעיין"
אסתר על העבודה ברפת

בסוף שנות ה-50 יצאה לעבוד כמנהלת המטבח והמסעדה של תנועת "איחוד הקבוצות והקיבוצים", ששכנה בבית האדום ברחוב הירקון 123 בתל אביב.

עם שובה הביתה, עבדה אסתר במטבח ובחדר האוכל, תחילה בקיבוץ ובהמשך במועצה האזורית גליל עליון. גם במכבסת הקיבוץ עבדה שנים רבות, עד שנפצעה ברגלה.
אסתר אהבה לקחת חלק בפעילות תרבותית בקיבוץ, דבר שהסב לה הנאה רבה
ריקוד החלה

היא גם לקחה על עצמה את מפעל החבילות לחיילים, והייתה שולחת לכל חיילת וחייל את החבילה החודשית מהבית. גמולה היה הכבוד, ההערכה והאהבה שהרעיפו עליה הבנות והבנים שהיו בשירות צבאי, כפי שבאו לביטוי גם במכתבים שכתבו לה.

מכתבי חיילים

את ילדיה, טלי וגיל, גידלה ברוח פתוחה ומכילה, ויחד עם זאת, צייתה לכללי החינוך הקיבוצי, שלא תמיד היה לרוחה. אֹורן, נכדה הבכור, היה לה למקור גאווה ושמחה, והוא זכה לפינוקי סבתא רבים

אסתר עם אורן
את אורית, נכדתה השנייה, זכתה להכיר רק מספר חודשים.

זמן קצר לפני יום הולדתה ה-50 נפצעה אסתר בתאונת דרכים ואושפזה בבית החולים תל השומר. משה, בעלה, אירגן לה מסיבת יובל, אליה הזמין את כל המשפחה המורחבת. בעזרת צוות האחיות, הסיעו את מיטתה לדשא הביתן, וכך, כשהיא שכובה במיטת בית החולים ומוקפת בבני משפחתה האוהבים, חגגה את היותה בת 50 .
משה נפטר זמן קצר לאחר מכן.

כתוצאה מהתאונה נפגעה בריאותה, והיא לא שבה לעבודה מסודרת בקיבוץ. אסתר העסיקה את עצמה בעבודות סריגה בעזרת מכונה שהקיבוץ העמיד לרשותה, והתמידה בכך עד שמצבה התדרדר. היא נפטרה בבית החולים צפת, ב-16 באפריל 1975, ערב יום העצמאות ה-26 למדינה.

הספדים ותנחומים המעידים על אופייה וחייה, וגם מלמדים מעט על ראשית הקיבוץ.

הספד של טוג'ו

הספד של מזל סלבר

הספד של אמנון שמוש 

הספד של מייק לבנה

הספד של גילה רז

ניחומים

יהי זיכרה ברוך

כתבו: גיל וטלי

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן